מאגר סיפורי מורשת

ילדות בקיבוץ

סבתי נולדה וגדלה בקיבוץ, תקופה שבה הקיבוץ היה מאד קטן עם מעט משפחות. היא גדלה בבית ילדים, כך שלא בילתה זמן רב עם הוריה. היא זוכרת את ילדותה כילדות שמחה עם המון טבע. בית- הספר היה בקיבוץ, הם לא סחבו תיקים ויכלו לשכנע את המורה לצאת החוצה על חשבון שיעור. בית- הספר היה לא ממוסגר.

הוריה עלו לישראל מהשומר הצעיר מתוך אידאולוגיה בשנות השלושים וייסדו את הקיבוץ. אחיה הגדול נולד ברחובות, היא נולדה בקיבוץ ואחיה הקטן גם. הוריה יתומים מכל משפחתם. הוריה גידלו אותה עם המון אהבה ודאגה, ולמרות הצנע (צמצום, מצב כלכלי קשה) הם נתנו את כל מה שיכלו לתת.

כשנולדה, הסבים שלה כבר נרצחו (הם נורו  ביערות יוזפוב ע"י יחידת שיטור גרמנית), אך כשהוריה עלו ארצה הם הביאו איתם אלבומים וכך הכירה אותם. לפני כשחודש, המשפחה עשתה להם פרויקט הנצחה, נסעו לפולין והשאירו במקומות שנספו שלטים לזכרם.

ישנם פערים גדולים בין הגילאים של האחים ולכן הקשר שלהם נוצר בעיקר כשגדלו.

החוויה שאסתר זוכרת בעיקר היא ההתאספות בחגים ושירת השירים. החיים אז היו אחרים, הוריה לא יכלו לטוס לחו"ל או לצאת לנופש מפני שלא מצאו מישהו שישמור על הילדים, ולכן כל אחד מהם יצא לנופש לבד והשני שמר על הילדים.

תקופת הנערות

סבתי מאד אהבה ללמוד בתיכון והייתה משקיעה מאד בלימודים. היא הייתה התלמידה האהובה על המורים וילדים רבים ביקשו ממנה שתלמד אותם. היא גם הייתה בעלת מעמד חברתי גבוה והיו לה המון חברים וחברות. כמו כן, כשהייתה עצובה או כועסת על ההורים, החברות תמיד היו המפלט. לאורך כל חייה היו לה חברות טובות ונאמנות.

היא לא שמרה על קשר עם הרבה חברות מהתיכון, רק עם ארבע. את רוב החברות שלה היא הכירה אחרי התיכון במסגרות שונות.

לסיכום, שאלתי את סבתי האם היא מתגעגעת לילדות והיא ענתה שהיא לא אדם נוסטלגי, אלא הולכת קדימה. היא זוכרת חוויות מצוינות מהילדות אך גם היום נהדר לה. היא מתגעגעת לחלקים מאד ספציפיים בילדות.

הזוית האישית

מאד נהניתי לעבור את התהליך הזה עם סבתי, למדתי ממנה המון דברים ולמדתי עליה המון דברים.