מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בשנת 1957 ממצרים. בשנת 1953 המצב במצרים התחיל להיות קשה ליהודים. היו עוצרים יהודים, בעיקר את הגברים. פעם נסענו במונית. באותו זמן שרפו את בית הספר ואנחנו היינו ליד, בתוך המונית. עצרו אותנו אנשים. הם הקיפו את המונית והיו להם מקלות בידיים.

הם ניסו לבדוק אם אנחנו יהודים. אבא אמר לנו להוריד את הראש. הוא לקח מסבחה (צמיד תפילה מסורתי), כך הם חשבו שאנחנו לא יהודים ונתנו לנו לעבור. הסיפור הפחיד אותנו והחלטנו לעזוב את מצרים כשנוכל.

למדתי בבית ספר אמריקאי. הייתה לי מורה שלא אהבה את היהודים. היא הכריחה אותי לקחת את הברית החדשה והכריחה אותי לעשות תנועה של צלב בידיים. אני לא הסכמתי והיא הענישה אותי שלא הייתי מוכנה . סיפרתי לאמא והיא אמרה לי להגיד לה שאני לא אהיה נוצרייה.

אחרי האירוע הזה נאלצתי להחליף בית ספר ועברתי לבית ספר הצרפתי. שם התנהגו אלינו יפה. אהבתי ללמוד חשבון ולשמוע סיפורים.

בעקבות המצב הקשה במצרים וגם מצבו הבריאותי של אבא, המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל. כשהגעתי לארץ התחלתי לעבוד במפעל גפרורים בגיל 16. הייתה עובדת אחת שעזרה לי בשפה העברית, כי לא ידעתי לדבר עברית. עבדתי שנתיים במפעל עד שהתחתנתי.

זכרונות מאבא

לאבא היתה מצלמה שהייתה מפתחת את התמונה באופן מידי. הוא מאד אהב לצלם. אפילו את התמונה של הדרכון, צילמנו במצלמה הזאת. כל קיץ היינו נוסעים לחודשים לאלכסנדרייה ומבלים בים ימים ארוכים. היה מאד כיף.

יום אחד, כאשר הייתי בת עשר, הייתי חולה מאד וביקשתי מאבא לקנות לי בובה מדברת. מאד שמחתי והסתובבתי עם הבובה כל הזמן. היא עלתה איתי גם לארץ עד שבעלי יום אחד שבר אותה .

הזוית האישית

רחל: היה לי כיף עם תומר, יש לו הרבה סבלנות, כל הכבוד. אני מודה לו אלף פעם על הסבלנות שלו.

תומר: היה לי כיף ללמד אותך וללמוד ממך. נהניתי מהמפגשים.