מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד. הוריי נפטרו לפני מספר שנים ונותרנו שישה אחים מתוך שמונה, אחד מהם נהרג בצבא ואחד מהם נפטר מחולי.

היום אני נשוי, אב לשלושה ילדים, סב לשמונה נכדים מקסימים, שתי כלות וחתן מקסימים. בעבר הייתי איש צבא, מנהל עבודה במפעל טנק המרכבה, וכיום אני פנסיונר.

נולדתי בישראל בשנת 1949. אני ומשפחתי גרנו במעברה בהרצליה, גרתי עם הוריי ועם שלושת אחיי באוהל. אני רוצה לספר את החוויה שלי כילד מהמעברה. איני זוכר את האנשים שגרו איתי במעברה אך אני זוכר שחלק ממשפחות חבריי עברו יחד איתי לשכונה בהרצליה.

הייתי רוצה לשתף אתכם בחוויות ילדותי מתקופה זו. החיים שלי כילד במעברה היו לא פשוטים וניתן להגדיר אותם כקשים. באותה תקופה היה מחסור רב באוכל, לא היה מזון רב ובשפע כמו שיש היום, והייתה צפיפות קשה מאוד. גרנו באותה תקופה הרבה אנשים בלי פרטיות. אני זוכר שבדרך כלל בימי שישי היו לוקחים אותנו למקלחות משותפות לכל השכנים והיינו צריכים לחכות בתור להתקלח.

לא הייתה האפשרות ללכת להתקלח מתי שאנחנו מעוניינים ולכמה זמן שנרצה, מפני שלא היה מספיק מים ולא הייתה אפשרות לבזבז. בתקופה הזאת הכל היה צריך להיות מאוד מדויק מבחינת כמויות ואי אפשר היה לקחת כמה שרוצים.

באותה תקופה אני זוכר שהייתי מסתובב הרבה ברגל עם חברי, היינו משחקים ומסתובבים במעברה ושם העברתי את ילדותי. הייתי הולך לבד עם חבריי לגן ברגל כל בוקר, ולפני שיצאתי מהבית זכור לי שקיבלתי מהורי כל בוקר גרוש על מנת לתת לגננת עבור שכר לימוד יומי, ומזה היינו מקבלים עודף והולכים לקנות ממתק. זיכרון זה זכור לי עד היום, איך היינו משלמים לגננת כל יום על הזמן שאנחנו נמצאים משחקים ולומדים בגן. והכי חיכינו לקבל את העודף כדי לרוץ ולקנות לנו ממתק. כילד חווית קניית הממתק זכורה לי עד היום כאירוע משמח. כילד כל כך חיכינו לזה בסוף כל יום.

אבי עבד מאוד קשה בכדי לפרנס אותנו, הוא עסק במכירת קרח עם סוס ועגלה. באותם הימים לא לכל האנשים היו מקררים בבית וזו הייתה עבודה מאוד מוכרת באותה תקופה.

זכור לי שהיו ימים גשומים ואבי היה חוזר הביתה רטוב, הוא די סבל מזה ובכל זאת עשה הכול כמיטב יכולתו והצליח לפרנס את משפחתו בכבוד. בשנת 1961 אבי עבר תאונת דרכים, הוא אושפז בבית החולים למשך חודשיים וחזר הביתה עם גבס על כל הגוף לחצי שנה. בעקבות התאונה ומצבו החדש והלא פשוט של אבי האווירה בבית הייתה מאוד קשה ובכל זאת אבי השתקם ויצא להמשיך בעבודתו כמוכר קרח עד שנת 1965.

בשנים האלו אנשים כבר רכשו מקררים ולא היה צורך במכירת קרח. כדי להמשיך לפרנס את משפחתו הוא עבד במועצת כפר שמריהו בתחזוקת הגנים ולאחר כמה שנים הוא עבר למפעל "אוליאב" לייצור קומפרסורים. אבי נפטר בשנת 1997 בהרצליה ונקבר בהרצליה.

חוויה הזכורה לי ביותר כילד הייתה בשנת 1954. אני ואחי הגדול ממני בשנתיים סבל מפיגור שכלי הלכנו יחד עם כמה חברים ליד מקום שזרקו כמות גדולה של אבטיחים. שיחקנו בסביבה ופתאום כמות עצומה של דבורים יצאה מהאבטיחים, אני וחבריי ברחנו משם.

רק אחי נשאר והדבורים עקצו אותו בכל חלקי גופו. זכור לי שרצתי לאבי וסיפרתי לו מה קרה והוא מיד רץ אל אחי, לקח אותו לבית חולים ושם טיפלו בו. החוויה הזו בין כל החוויות הלא נעימות שלי, למרות שהיו גם הרבה חוויות נעימות, אך החוויה הזו חרוטה לי בראש ואני כל הזמן נזכר בה.

היום שאני מסתכל על ילדותי, זכור לי שבמשפחתי הייתי ילד אהוב ומקובל גם עם החברים. אני זוכר שדודי גר אתנו והוא היה בשבילי כאח גדול והוא תמיד פינק אותנו, סיפר לנו סיפורים, קנה לנו דברים שהיו חסרים בבית. לקחתי מתקופה זו שאני רוצה לתת ולעזור כמה שיותר, לכבד ולאהוב. כילד הייתי מאוד מאושר עם חבריי, עם משפחתי למרות כל הקושי שהיה בין לבין.

הזוית האישית

סבא דוד: התכנית מעניינת, היא מקשרת ביני לבין נכדי ונותנת לנו זמן איכות ביחד.