מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא וסבתא רבתא

אבי צבי מייסטר יליד פולין מהעיירה סנדישוב היה אחרון משבעה אחים ואחיות, אמו ניהלה משק ובית חרושת לרעפים משפחה מסורתית שלמדה עברית עוד בפולין.

אבי ברח מפולין בתקופת השואה יחד עם חבר. הם רצו בלילות והתחבאו בימים, הגיעו למצב שהנעליים התפוררו להם  והם עטפו את רגליהם בסמרטוטים בכדי לחצות את הגבול של פולין לכיוון אוקרינה. שם הכניסו את כל הבורחים למחנה עבודה שעסק בטקסטיל, אחות של אמי עבדה כמנהלת חשבונות במחנה העבודה. היא הזמינה את אבי ואת חברו לארוחת שישי ושם הכירה את אמי.

כשהפכו לזוג דוד של אמי הזמין אותם לאוזבקיסטן כי שם לא היה עוני ומזג האוויר היה חמים (לעומת השלג והקור באירופה) הורי קיבלו את ההצעה ונסעו לאוזבקיסטן, שם נולדתי.

סיפור אישי

שמי חוה גל-און בתום מלחמת העולם הורי חיפשו דרך לחזור לביתם. ברוסיה המצב היה קשה לרוסים לא נתנו לצאת מרוסיה אבל מכיוון שאבי היה פולני אפשרו להם. נסענו לפולין לעיירה שבה אבי גדל והסתבר שאמי ואחי נהרגו בשואה מלבד אחות אחת בשם ציפורה שעזבה את לפני המלחמה, עם השומר הצעיר לישראל.

ועל בית החרושת לרעפים השתלט העובד הראשי. אבי לקח ממנו סכום כסף וכאילו מכר לעובד את בית החרושת, ואז הורי החליטו שנעלה לארץ ישראל.

עלינו בספינת מעפילים אבי עם הכסף שהביא לארץ החליט לפתוח בית חרושת לטקסטיל (מקצוע אותו למד במחנה העבודה) לכן הורי שכרו דירה בשכונת התקווה בתל-אביב שם גרנו בשכירות בבית משפחה שהגיע מסוריה.

אבי אכן פתח בית חרושת לטקסטיל ואז התחיל הצנע עקב כך הפסיד את כול השקעתו. אבי הפך לפקיד היות שלמד עברית בפולין ואמי בבית הייתה מייצרת פרחים מבד לקישוט בגדים שחנות מסוימת הזמינה ממנה.

בארץ נולד לי אח חמוד בשם מנחם אחי נולד עם מום בלב ) היום מטפלים במום כזה בקלות) לצערי אחי נפטר כשהייתי בת 8. הצער גרם טראומה להורי עד כדי כך שהתגרשו.

בתקופה הזו למדתי בבית הספר החיל ביד אליהו. אבי עבר לגור ביד אליהו אמי ואני נשארנו בשכונת התקווה. אחרי תקופה קצרה אמי הכירה את יעקוב הנדשטוק, שהיה ניצול שואה, ליעקוב היה בן בשם אבי שגדלנו כאחים יחד בגבעת עלייה ביפו. שם למדתי בבית הספר דב הוז.

כשניצולי השועה קיבלו שילומים מגרמניה, המצב הכלכלי שלנו השתפר והורי קנו דירה ליד גן החיות בשדרות קרן קיימת (היום שדרות בין גוריון). שוב עברתי בית ספר יסודי לבית הספר הקליר. הייתי מאוד בולטת בחברה ותמיד היו חברים וחברות סביב. תיכון למדתי בבית הספר גאולה. למדתי במקביל בבית הספר לציור אופנה אחר הצהריים.

בכיתה י' הכרתי את אילן גל-און שהיה חבר שלי היינו חברים שלוש שנים התחתנו צעירים כשאני בת 19 והוא בן 20 אמנם ההורים קנו לנו דירה בשיקון בחולון (בנעורים גרנו בצפון תל אביב) בחריצות וברצון הקמנו משפחה למופת ויש לנו 2 בנים ובת שהיא אמא של נדב מבחינת משאבים התחלנו כעובדים סחירים אילן עלה בסולם והפך ליקיר תעשיית יהלומים עבדנו יחד כל השנים ולצערי הוא נפטר ממחלה בגיל 52.

כיום אנו משפחה מלוכדת שחיה ברווחה ואני אמנית (כל השנים תוך כדי עבודה הקדשתי יום בשבוע לאמנית).

לשמחתי יש לי 11 נכדים כולם מוכשרים וחרוצים ואנו משתדלים להיות בצד היפה של מדינת ישראל.

הזוית האישית

נדב: אני למדתי על היסטוריית משפחתי ומאוד נהנתי לעבוד אם סבתא שלי היה לי מאוד מרתק ומעניין ואני בטוח שהתכנית קירבה ביננו