מאגר סיפורי מורשת

סבי וסבתותי עלו ארצה מתימן בעליית "אעלה בתמר" בשנת 1912 והגיעו לזיכרון-יעקב. הורי נולדו בארץ בזיכרון-יעקב אני נולדתי בחיפה בבית החולים "מולדה" שעל הר הכרמל, בחודש שבט ולכן אבי קרא לי ניצה, ע"ש ניצת השקד.

את ילדותי העברתי בגן בשכונה עם ילדי השכונה וילדי הסביבה, בגיל 5 נכנסתי לגן חובה שהיה יחיד במושבה, ושם גם חגגתי את יום הולדתי ה-6 ברוב פאר, יחד עם בת דודתי אילנה שנולדה גם בט"ו בשבט, ועליתי לכיתה א' שהייתה ממוקמת איפה שהיום נמצא מוזיאון אריסון.

אבי התייתם מאביו בגיל 16 ומאז היה מופקד כל פרנסת המשפחה כשהוא נכנס לעבוד ביקב זכרון-יעקב, שם עבד 60 שנה.

זכורני בוקרי שבת את ביקור סבתי , מצד אבי, מרים בבתינו לקריאת פרשת השבוע , כמובן שהיא קראה הפוך, זאת עקב היותה בתימן כילדה שלמדה ב"חדר" שהיה מעגל וכל ילד למד בתורו לקרוא הפוך.

זכורני גם כי בדרכה אלינו זימזמה מנגינה כל הדרך כדי שנוכל לשמוע אותה ולהיות מוכנים בלי להביך אותה כי גם שמענו רדיו וגם הכנו שעורים בשבת, מה שלא עושים אנשים דתיים בשבת, וכדי לכבד אותה.

עד אמצע כיתה א' למדנו בבניין המוזיאון, כיום, ע"ש אריסון במרכז המושבה, ולאחר מכן סיום עד כיתה ח' בבית הספר החדש שנבנה בשדרות ניל"י. היינו 40 ילד בכיתה, המורות היו אהובות , ולמדנו בזיכרון-יעקב עד כיתה ח', מכאן עברנו לחטיבת הביניים בפרדס-חנה וגם התיכון .

בשכונה היינו משחקים כל הילדים מכל קבוצות הגיל , לאורו של עמוד החשמל דג מלוח, תפוס אותי, בלורות (גולות), חבל וקלאס.

זוכרת את השלג של שנת ה-50 שהולכת בו עם המגפיים הגדולים והשחורים של אבי, שהיו גדולים עלי בכמה מספרים, הולכת ונופלת אך לא מוותרת על השלג והמשחקים שהוא זימן.

ימי שישי זכורים לי בשירי הרדיו שכללו גם פרקי חזנות והאחיות מלבסקי במיוחד אותם אהבה אמי לשמוע לפני כניסת השבת.

הנני מבקשת לספר על חוג לריקודי עם בו השתתפתי מגיל 10 ואילך, מידי שבוע וגם מתמידה הייתה לנו מדריכה נהדרת בשם אהובה קרופיק, שמאד אהבנו אותה, ולכן, היינו מתמידות להופיע כל שבוע לחזרות ולשיעורים. לפני כל הופעה הייתה התכונה רבה חזרות, קביעת זוגות, מדידת שמלות כי יש להבין כי רק בנות השתתפו בלהקת הריקוד הייצוגית של זיכרון-יעקב, וכן מדידת נעלי ריקוד, שתתאמנה סוף כל סוף לרגלינו לפחות להופעות.

כל ההכנות לוו בהתרגשות שלנו ושל משפחותינו וכן אחזו גם בחברינו ושכנינו, כי הלהקה הייתה להקה ייצוגית , בכל חג ובכל אירוע במושבה ובית הספר וימי עצמאות. לא כל אחד יכול היה להשתתף ולהיכלל בלהקה כי לא כל הבנות שלמדו לרקוד גם הופיעו עם הלהקה ההופעה הייתה מעין פרס של כמה תנאים שצריך היה לעמוד בהם.

אין ספק שזו הייתה חווית חיים.