חג שבועות במרוקו – מהבלוג של סבתא לבנה
סבתא לבנה מספרת והפעם על חג שבועות במרוקו
נולדתי בעיר ראבט, עיר הבירה של מרוקו, בבית חולים ל"מטרניטה פרנסז". אז נשים רבות ילדו בבית.
לי הייתה הזכות להיולד בבית חולים, כי אחותו של אבי הייתה מיילדת בבית חולים זה.
הובאתי הביתה, לעריסה מפוארת מקש, מכוסה בבד , כך החלה ילדותי במרוקו.
כשהייתי בת שנתיים וחצי עברו הורי לגור, בעיר אורון , בעיר אלג'יר, אלג'ירה. שם עברה עלי ילדותי ונערותי
עד גיל 16, הגיל בו עלינו לארץ ישראל.
סיפורים רבים העלתי לבלוג שכתבתי, במסגרת "תכנית הקשר הרב דורי", בעזרתם של התלמידים היקרים.
אני משתתפת בתכנית כבר יותר מחמש שנים. בכל שנה בבית ספר אחר. בכל שנה מלווים אותי תלמיד
או תלמידה. השנה זכיתי לכבוד מיוחד., התמזל מזלי ובבית ספר יגאל אלון, בגבעתיים התקיימה התכנית השנה.
וכך זכיתי לספר את סיפורי לנכדתי עדי.
הפעם בחרתי לספר סיפור מיוחד על מנהג חג השבועות אותו חגגנו באלג'יר ועל יחסי השכנות שלנו.
חג השבועות היה רווי פעילויות שברובן מילאו המים תפקיד מרכזי . סבתא מספרת:
"נהגנו למלא דליים של מים ולשפוך זה על זה, כשלגופנו בגדי ים בלבד, בשבילנו זו הייתה חגיגה גדולה.
"כמו כן נהגנו לשטוף את קירות הבית עם מים, כדי שהאווירה של החג תהייה נקייה ומכובדת.
הייתה תחושה של ניקיון באוויר, שהלבוש בלבן רק העצים אותה.
אז לא נהגו לאכול עוגות הגבינה. סעודת הבוקר של החג כללה, בין היתר, קוקוס עם חלב. במרוקאית
קראו לזה "ברקוקש בלחליב". היה זה סוג של קוסקוס גס.
היה מנהג נוסף, נהגנו לשמור מצות מחג הפסח עד לחג שבועות. מצות אלו היו עגולות, בעבודת יד, כמו
מצה שמורה. מצות אלו ששמרנו מחג הפסח, נהגנו לטבול אותם בחלב , זו הייתה הארוחה החלבית.
כמו עוגות הגבינה אותה אנו נוהגים לאכול היום.
היה לנו שכנים ערבים, איתם היו לנו קשרים מצוינים. לבעל קראו זנאגי, לאשתו קראו עיישה. לא היו להם
ילדים. זנאגי עבד כמלח על האניה ונעדר ימים רבים. זנאגי, נהג לפני כל נסיעה לבקש מאמא שלי שתשמור
על אשתו עיישה.
בחג שבועות, הוא ביקש מאמא שלי שתבוא עם כל המשפחה לחגוג איתם יחד ותביא עמה את הכלים
"הכשרים" . אני זוכרת מצוין את חג השבועות בביתם של שכננו הערבים. זנאגי הכיר את מנהגי החג כמו יהודי טוב. הוא חגג איתנו, ואני זוכרת כיצד, זרק אותי לגיגית המים. כמו שאנחנו נהגנו לעשות.
כשעלינו לארץ, אשתו עיישה בכתה בכי מרורים. היה לה קשה להיפרד מאיתנו. היא בקשה מאמא שלי
"קחו אותי אתכם במזוודה לישראל ".
מאחלת שיהיה שלום בארץ, והלוואי ויהיו יחסי שכנות טובה , כמו שהיה לנו עם שכננו זנאגי ועיישה !"
סיפורים נוספים של סבתא לבנה תוכלו לקרוא בבלוג של לבנה
מילון
עריסהעריסה היא רהיט קטן המשמש לשכיבה של התינוק בחודשי חייו הראשונים, פעמים רבות משמשת העריסה להעברה של התינוק ממקום למקום
אוראן
היא עיר נמל ב אלג'יריה ליד מיצר גיברלטר
ציטוטים
”לווי יהיה שלום בארץ, ויהיו יחסי שכנות טובה, כמו שהיו לנו עם שכננו זנאגי ועיישה “