מאגר סיפורי מורשת

ימי הולדת

בשנת 1937, הייתי בת 4 וחגגתי את יום ההולדת שלי עם משפחתי בגרמניה. בשנת 1938, שנה לפני מלחמת העולם השנייה, עזבתי את גרמנייה בגלל היטלר ויחד עם אחותי ברחנו ללונדון ולקח לי כחמש שנים לדבר ולכתוב באנגלית.

כעבור זמן רב בשנת 1953, החלטנו אבי, ופיונה אנתייוה דודתי לקחת את אימי לטיול ולחגוג לה את יום הולדתה, כדי לשמחה. בחלוף 12 שנים בשנת 1965 היה זה חג  הפורים, אשר נחוג בבית הכנסת שבלונדון ואני התחפשתי למלכה ופיונה דודתי ודודי חגגו יחד עמנו את חג הפורים בבית הכנסת בלונדון

סמוך לשנת 1971, הייתה חגיגת בר מצווה של בני אלון ואחרי 13 ימים נולדה לי בת ששמה ג'וליה.

לפני כארבע שנים, בשנת  2013 ביום ההולדת ה-80 שלי, שניים מילדיי, לקחו אותי לאילת לחגוג את יום הולדתי ושם טיילנו במדבר וכשהיינו בדרך לאילת, עצרנו מספר פעמים וראינו גמלים ומאוד נהנינו מצפייה בהם.

משחקי ילדות

לפני כ- 20 שנה, שיחקנו משחקים ידועים שמשחקים אותם גם כיום. אציין מספר דוגמאות: מונופול, אבנים ודלגיות.

רוצה אני, לספר לכם איך במשפחה היו משחקים: נתחיל עם המונופול שאתו, היו משחקים באמצעות כסף מזומן בבית ולא בחוץ, כי בחוץ יש רוח והכל היה עף באוויר, החוקים היו מומצאים על ידי בני משפחתי ובמשחק זה, שיחקו רק ארבעה אנשים, ביושר ללא רמאות.

באשר למשחק חמש אבנים, אף בו היינו משחקים, אך בצורה אחרת ולא כמו שאומרים בלונדון: five Stones. ראשית, היו לוקחים אבן אחת וזורקים אותה באוויר ואז לוקחים אבן מהשולחן ובאמצעותה, היו תופסים את האבן שהייתה באוויר, עד שהיו מצליחים לתופסה באוויר, שכן אם לא מצליחים, היו נפסלים והתור היה עובר לשחקן הבא וכך נהגו לשחק במשחק זה בכל מקום.

בנוגע לדלגיות, חברותיי ואני היינו  משחקות בחוץ, מכיוון שאם הייתי משחקת בבית ושוברת חלילה דבר מה, אזי אימי הייתה מענישה אותי ולא הייתה נותנת לי את האפשרות לשחק כאוות נפשי. משחק הדלגיות היה אהוב עלי, מאחר והיה צריך לקפוץ ולסובב את הדלגית מעל ראשינו וכן היה אפשר לדלג מעל הדלגית בקפיצות.

סיפורו של חפץ

בשנת 1946 לפני כ 71 שנים, הייתי בת שלוש עשרה וקיבלתי מתנה ליום הולדתי – קורקינט, ולא סתם קורקינט, אלא כזה שנוצר בלונדון. הקורקינט היה חשוב לי מאוד, קיבלתי אותו מדודתי שנפטרה וכבר אינה בחיים. לונדון בעבורי, הייתה העיר שהכי אהבתי, שם גדלתי, ולכן  חלמתי לטוס לשם אבל לא הייתה לי אפשרות לכך אחרי שעליתי ארצה.

הזוית האישית

אושר ויזמן: דרך סיפורי המשפחה על התרבות ממנה באנו, העלינו זיכרונות מן העבר ואני כנכד למדתי להכיר את סבתא טוב יותר, דרך ילדותה ומורשתה.