מאגר סיפורי מורשת

סבי משה נולד בשנת 1948 בטריפולי שבלוב. את החיים הטובים בלוב הוא זוכר היטב למרות שחי שם רק עד גיל 4.חיי משפחתו התאפיינו במצב כלכלי טוב בזכות אביו שעבד כמנהל תחנת המכס של נמל טריפולי  .

בתחילת שנת 1952 סבי הוריו ושתי אחיותיו, עלו לארץ באוניה "תאודור הרצל" ,סבי זוכר שבהפלגה  ראה את הסרט הראשון בחייו (השמן והרזה) אמו הייתה בהריון וכל ההפלגה סבלה מאוד.

סבי ומשפחתו הגיעו לארץ לנמל חיפה .במקום חיכו משאיות שהובילו אותם ל "שער העלייה" שם רוכזו יהודים שעלו לארץ. התקופה הזאת הייתה הקשה ביותר בחייו עד אז .משפחתו גרה במבנה קטן של חדר אחד שבו לא הייתה רצפה והשירותים ומקור המים היו מחוץ למבנה. כעבור 4 ימים נולד אחיו אהרון כך שבחדר היו 6 נפשות.

באחד הלילות ירד גשם חזק ביותר ותקרת החדר לא עמדה בכמות המים והמים חדרו לחדר והרטיבו הכל.     סבי זוכר שאביו מצא מבנה אנגלי ,פרץ את הדלת ,מצא שם שמיכות ,מיטות ומזרנים והם עברו לשם באמצע הלילה. בבוקר הופיעו שוטרים חמושים והורו לעזוב את המקום ,אביו התנגד וטען שאין לאן ללכת ולכן לקחו אותו לתחנת המשטרה. סבי טוען שזאת הפעם הראשונה בחייו שנבהל כל כך ולא הפסיק לבכות עד שאביו חזר. לאחר כחודשיים הם הועברו למעברה באור עקיבא שם הם גרו באוהל קטן .

סבי מספר :" אני זוכר שאני וחבריי החדשים היינו מטיילים בשדות הגדולים ,באותו תקופה התקיימה גם תעמולת בחירות, את שיר הבחירות של דוד בן גוריון אני זוכר היטב".

לאחר תקופה הגיעו חפצים מלוב אותם שלום, אביו של סבי, הזמין מלוב (הוא עבד בנמל לכן היו לו קשרים.) את החפצים הוא מכר בשוק שחור וכך השיג מספיק כסף לקנות בית קטן בבית אליעזר. בין הדברים שהגיעו מלוב היה גם מבנה עץ ששימש כבית הכנסת הראשון בבית אליעזר .

שנה וחצי סבי לא למד ולא הלך לגן וגם לא היו לו חברים .הוא לא ידע לדבר עברית. בגיל 6 נפגש בפעם הראשונה עם מערכת חינוכית ,הוא זוכר את הפעם הראשונה שהוא עמד באולם קולנוע "מקהל" בבית אליעזר ושרו שם את "התקווה" שלא הכיר לפני כן.

ביום למחרת הגיע לבד למבנה ששימש כיתת לימוד לתלמידי כיתה א'. הוא מספר שבבית הספר הוא עבר חוויות קליטה קשות בין הדברים הזכורים לו ביותר מקרה שבו ריססו אותו הילדים בפליט (ספריי נגד זבובים ).המורה תמר ז"ל שהייתה המורה היחידה במבנה לא הצליחה לעזור לו והוא היה עוזב את כיתת הלימוד בבכי ובורח הביתה .

כעבור שנה משפחתו עברה למושב הנקרא אחיטוב ,שם שלום, אביו של סבי, שימש כאח בקופת חולים ונאלץ לגור במקום כנותן עזרה ראשונה, 24 שעות ביממה .באחיטוב הוא גר שנתיים וחצי. תקופה זו הייתה מבחינתו אחת התקופות המשמעותיות והיפות בחייו . במושב הכל היה פתוח ,חופשי והחיים התנהלו ברחוב יותר מאשר בבית הספר ומהבית .