מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי עופר לזרוביץ', אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, אילנה סמרי. מהסיפורים ששמעתי מסבתא שלי בחרנו לתעד ולהעלות את זיכרונותיה ממלחמת ששת הימים.

סבתא אילנה סמרי מספרת:

שלום, קוראים לי אילנה סמרי, נולדתי בתל אביב וכשהייתי בת תשע וחצי עברו הורי לקיבוץ אפיקים במסגרת התנועה מהעיר אל הכפר. "הקיבוץ השתייך בעבר לקיבוץ המאוחד. עם הפילוג בקיבוץ המאוחד, לא התפלג כרבים מהקיבוצים, עזב את הקיבוץ המאוחד והצטרף כולו לקבוצת המיעוט בקיבוץ המאוחד, אשר הקימה את איחוד הקיבוציםוהקיבוצים"  (ויקיפדיה). עם תום תקופת לימודי, התגייסתי לצבא והשתחררתי אחרי שנתיים כשהייתי בת 19 וחצי.

במלחמת ששת הימים הייתי אחראית על כל מגזר המזון באפיקים (אקונומית). קיבוץ אפיקים היה אחד הקיבוצים הגדולים והעשירים בארץ. היו בו כ-1,350 תושבים כ- 800 חברים ולמעלה מ-400 ילדים.

הורי גרו באחד הבתים הקיצוניים עם מבט למזרח ולצפון, ממרפסת ביתם יכולנו לראות את הטנקים עולים במעלה הרי הגולן בכיוון תל קציר ומעל אל-חמה.

רוב הגברים גויסו למלחמה ואנחנו הנשים בעזרת מתנדבים מחו"ל החזקנו את הקיבוץ. אני הייתי היחידה שהיה לה רישיון נהיגה (השוויון פעם לא היה כמו היום) ולכן הייתי "נהג תורן" לכל המשימות למיניהן. למשל להסיע תלמידים, להביא אוכל וכדומה.

אחד מזכרונותי מתקופה זו הייתה ההתארגנות שלנו, מספר נשים ונערות: אפינו עוגיות לחיילים, שהיו בקרבת מקום. אני כנהגת ביחד עם עוד כמה נשים, נסענו למוצבי צה"ל במדרונות של דרום רמת הגולן להמתיק להם מעט את השהות.

הזוית האישית

עופר לזרוביץ': כאשר אני וסבתי כתבנו את העבודה היה לי מאוד כיף ולמדתי הרבה דברים לא רק על ילדותה אלא גם על האירועים שקרו.