מאגר סיפורי מורשת

זכרון ילדות

נולדתי בקיבוץ אילון, 4 שנים לפני קום המדינה.

כשפרצה מלחמת השחרור הייתי בת 4 וגרתי בבית הילדים. החיים שלנו התנהלו בבית הזה: שינה, משחק, לימודים, הכל היה שם. רק אחה"צ היינו הולכים אל בית ההורים עד 7 בערב, והם היו מחזירים אותנו ומשכיבים לישון.

פעמים רבות היה קשה להיפרד, ואמא היתה יושבת לידי ומלטפת אותי מאחורי האוזן עד שנרדמתי.

לילה אחד  העירו אותנו באמצע הלילה. הכל היה חשוך לגמרי (בגלל המלחמה היתה האפלה), העלו אותנו למכוניות משורינות ויצאנו בשיירה, לכיוון נהריה. בחוף, חיכו לנו סירות ואנשים יצרו שורה אל תוך המים והעבירו אותנו מאחד לשני עד הסירה. זכור לי שהסירה היתה חומה, חלודה והיה נורא צפוף. לא היו לנו בובות או חפצים אישיים אחרים כדי להירגע איתם.

בדרך הסירות הטלטלו בים וכולם הקיאו. איני זוכרת מה הרגשתי.

הגענו לחיפה בבוקר, כך סיפרו לי. שיכנו אותנו, על הכרמל, בבית ניוטון, שהיה בית ענק עם חצר גדולה והמון חדרים. הבית היה של זוג אנגלים שברחו בגלל המלחמה.

גרנו שם חצי שנה עם כמה מטפלות. אני זוכרת שאמא הגיעה לביקור עם שקית נייר חומה והמון דובדבנים. היא חילקה לכולם ותלינו אותם על האוזניים כמו עגילים גדולים ואדומים.

יום רגיל בבית הילדים

בלילה היה גשם חזק נורא, ברקים ורעמים ממש פיצוצים, הדלקנו אורות והתאספנו כולם בחדר אחד, מבוהלים כהוגן והתעטפנו יחד בשמיכות החורף העבות. עד שהכל נרגע והתפזרנו, כל אחד למיטתו. בבוקר באה המטפלת והעירה אותנו וכולם נעמדו בתור לשירותים/צחצוח שניים, להתלבש והחוצה להתעמלות הבוקר.

המורה יוחנן

ארוחת בוקר – עגבניה מלפפון גבינה לבנה וביצה קשה. גמרנו ונכנסנו  לכיתה ללמוד. גרנו בבית ילדים שבו היו חדרי שינה, חדר אוכל, מקלחות וכיתת לימוד הכל באותו הבניין. המורה שאהבתי מכתה ג' היה יוחנן. הוא היה עדין, מצחיק וצייר מאוד יפה. את ספורי התנ"ך צייר לנו בתמונות על הלוח. מעולם לא צעק ולא הרים קול. כולנו היינו משוגעים עליו. הוא לימד אותנו בשיטת הנושאים. למדנו את "נושא הבניין". אפילו בנינו בית קטן, מלבנים אדומות, בערך 2 מטר על 2 מטר, שיכולנו לעמוד בתוכו, עם גג אמיתי! נושא "הדבורה והפרח" ואני הייתי הציירת של הנושא. ציירתי ציור ענק על כל הלוח עם פרחים ודבורה. יצאנו לטבע ועקבנו אחרי דבורים שאוספות צוף. הלכנו למכוורת של הקיבוץ לראות את רדיית הדבש. לימדו אותנו לא לפחד מהדבורים.

חנוכה

החג האהוב עלי. בחדר האוכל של הקיבוץ, ישבנו כל הקיבוץ במעגלים מדורגים, כשהקטנים במעגל הפנימי כול אחד החזיק נר, הדליקו את כל הנרות וכיבו את האור

זה תמיד הקסים אותי ואז התחיל להתנגן השיר "סביבוני ירוץ בגיל…" וגרדה הידועה מחופשת לסביבון ענקי, באה מרקדת ושלפה מתוך התחפושת את המתנות בשבילנו.

כולנו שרנו את כל שירי החנוכה וההתרגשות היתה גדולה.

ההורים שלי

מעט מאוד סיפרו לי הורי על עצמם.

אבא שלי נולד ברוסיה הלבנה, פולין אז, למשפחה מאוד דתית. הוא למד ב"חדר" וסיפר שהמלמד שלהם היה מצליף עם מקל דק על קצות האצבעות שלהם אם שגו או הפריעו.

כשגדל, הצטרף לגרעין השומר הצעיר, בשאיפה לעלות לארץ. החלום שלהם היה ליצור יהודי חדש, עובד אדמה, חזק ועצמאי. הגרעין עבר לסלונים, עיירה פולנית, לעבוד בחווה כדי ללמוד חקלאות.

הם היו מפונקים, מעולם לא עבדו וכאן בחווה עשו עבודות קשות מאוד. ב- 1936, התקבלה הודעה שעולים לארץ ואבא שלי עם חלק מהגרעין יצאו לדרך. זאת הייתה עליה בלתי לגאלית  (לא חוקית), כי לא קיבלו סרטיפיקטים (רשיונות) מהבריטים ששלטו בארץ.

הם יצאו לדרך באוניה ישנה ואבא סיפר שהיה מסע מאוד קשה, בים סוער. באחד הימים ביקשו מכולם להחליף שם משפחה לשם עברי. אבא היה מעריץ של סטאלין (נשיא ברית המועצות) והחליף את שמו מיוסילבסקי לשליט. כשהגיעו לישראל בלילה, עגנו במרחק מהחוף, כדי שהבריטים לא יגלו אותם. אנשים מההגנה באו עם סירות והורידו אותם לחוף, מיד העלו אותם על משאית לפתח תקווה. בפתח תקווה עבדו בפרדסים, בסלילת כבישים ואבא היה רועה צאן באחד הכפרים.

הגרעין שלו התאחד עם גרעין "ישראלי ב" ואחרי כשנתיים עלו להתיישבות, והקימו את קיבוץ אילון, בגליל המערבי.

אמי נולדה באוסטריה וחייתה בגרמניה, בעיר דרזדן (העיר היפה ביותר). כשהקימו את חומת ברלין, דרזדן השתייכה לצד המזרחי. כל השנים חלמה אמי לנסוע לעיר שלה. רק שנתיים אחרי מות אמי, נפלה חומת ברלין. אמא אהבה טבע ויופי. היא לימדה אותי לשים לב ולראות את הפרטים הקטנים את הפרחים והעצים בעונות השנה והצבעים המתחלפים. את יופי מזג האוויר והדרמה בסערה, העננים השחורים, ברקים ורעמים. היא מאוד אהבה ארכאולוגיה והשתתפה בחפירות בית שאן ועיר דוד. היא נשארה תמיד סקרנית, יפה ומלאת מרץ.

אני

אני מחוברת לטבע והוא חלק ממהותי. יש לי גינה קטנה וצמחי תה, קצת ירקות ועצים. אני אוהבת את החורף, הגשם והסערות.

אני אוהבת מאוד עצים, כל העצים ובעיקר הנשירים שעומדים עירומים, פורחים בענן צבעים, יוצרים שטיח צבעוני ומלבלבים בירוק מדהים ושוב חוזר חלילה.

אני אוהבת את גולי כלבתי, החברה שלי.

הכי הכי הכי אני אוהבת את הנכדים שלי, מאי ותום, את הבנות שלי מיכל ודנית וחתני גיא

כולנו מגדלים חיות מחמד (הרבה :), אוהבי טבע וטיולים. כולם אוהבים מסכים ואני מנסה להפריע להם 🙂

אני אוהבת ללמוד על הרפואה האלטרנטיבית, זה מדליק אותי ואני טבעונית. אני לומדת לראות את הדברים הטובים בחיי ולברך עליהם.

הזוית האישית

סבתא: לי התכנית נתנה הזדמנות משמחת לפגוש את נכדי בבית הספר בזמן הלימודים. תמיד רציתי לראות אותם ביומיום שלהם והיתה לנו שמחה גדולה כל פעם מחדש.

מאי: כל פעם שסבתא באה אני נורא התרגשתי והיה לי כל כך כיף שהיא איתי בבית הספר ובזכות הקשר הרב דורי יצא לי לראות אותה הרבה. זה הפך ימי לימוד להרבה יותר כייפים. את סבא וסבתא רבא שלי לא יצא לי להכיר והיה נחמד לשמוע דברים עליהם. שסבתא סיפרה את הסיפור למדתי עליה ועל ההורים שלה. אני שמחה להכיר את המשפחה שלי.