מאגר סיפורי מורשת

בגיל 11 כבר פרצה המלחמה לפני זה עוד שמענו רדיו ומוסיקה. כשאחותי היתה מנגנת בשיעורי כינור הייתי שומעת ונהנית.

כשהתחילה המלחמה ב-1939 באו חברים של אבא עם עגלה רתומה לסוסים היו להם שלשה ילדים ויחד איתם ברחנו לכיוון רוסיה. הדרך הייתה מלאה בגופות בגלל הפצצות שירו. ואז הגענו לעיירה אופטוב. שם המבוגרים התייעצו ובסוף אבא ועוד כמה מהגברים שהיו בעיירה יצאו לכיוון רוסיה על אופניים ואנחנו חזרנו לסטשוב עם החבר שהיה נכה ברגלו. בדרך עצרנו בחווה של החבר והיינו שם כמה ימים בגלל הפצצות.

כשחזרנו לסטשוב הבית ספר היה סגור כי הגרמנים השתלטו על העיירה. אמא שלי החליטה להביא אלינו מורים פרטים שברחו מהערים הגדולות שם המצב היה נורא יותר (הרוב היו מלודג' וקראקוב).

הגרמנים התחילו להרוג ולבזוז את הרכוש. ואז ב 1942 נפתח הגטו בסטשוב. בגטו הלכתי לעבוד במפעל תיקון בגדים לחיילים ואז הגרמנים רצו להרוג את כל מי שהיה שם אז אבא שלי הבריח אותי משם. ואז ברחנו ליער.

אבא פיזר אותנו בבתים של פולנים נפרדים כדי שאם מישהו יפגע לא כולם יפגעו.

לאחר מכן הגברים בנו בונקר ביער והתחבאו בו כשהנשים והילדים היו עדיין בבתים של הפולנים. אבא בחר את המקום לבונקר שיהיה רחוק מהכביש קרוב למים ושיוכלו בלילה לצאת להביא אוכל מהכפר. כשמישהו גילה או חשבו שגילו אותנו בבתים מיד ברחנו לבונקר ואז אבא חיפש מקום אחר. פעם אחת מים התחילו לנבוע מהסלע אז שתינו את המים ושרנו "מים בששון". ואז מישהו כנראה ראה אותנו אז ברחנו. כשרצינו לחזור אחרי כמה ימים גילינו שבעצם אף אחד לא ראה אותנו וגם שהבונקר התמלא במים מהטפטוף של הסלע.

הזוית האישית

היה מהנה לכתוב את העבודה ולדעת על שורשי המשפחה.