מאגר סיפורי מורשת

ברוך מרום נולד בשנת 1944 בעיר פולובינקי שברוסיה, עלה לישראל בשנת 1957 משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם אופק ליטמנוביץ בבית הספר אלון בהרצליה. יחד תיעדו את סיפורו של ברוך "זהותי הישראלית"

    הקדמה – זהותי הישראלית

בחרתי לכתוב על הנושא הנ"ל מתוך תחושה פנימית עמוקה שילדי הארץ ובמיוחד אלה שנולדו כאן ב-  30-40 השנים האחרונות מזניחים את זהותם כישראלים לטובת הזדהות עם ערכים יותר אוניברסליים (רווחה כלכלית, איכות חיים, מימוש עצמי, זכויות אדם וכו'), עם כל הכרוך בכך.

כילד יהודי שנולד וחי בגולה (ברה"מ) עד גיל 13 לערך, נעשיתי מודע לזהותי כישראלי רק עם עלייתי ארצה בשנת 1957. 

עד עלייתי ארצה לא הייתי כלל מודע לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמו גם למשמעותה של זהות יהודית .מאחר וחוג המכרים של הורי היה מורכב בעיקרו  מיהודים, כמו גם קרובי משפחה שלנו,הייתי סבור שלהיות יהודי זה כמו להיות אוקראיני, רוסי, טטרי, וכד' בלא לייחס לכך שום סממן דתי / לאומי.

כאמור, עלייתי ארצה בשנת 1957 הייתה התחלה של תהליך בניית זהות ישראלית גאה ופטריוטית שבאה לידי ביטוי בשרות הצבאי שלי ובהשתתפות פעילה בכל מלחמות ישראל החל משנת 1962 ואילך.

צילום תעודת החוגר של ברוך 

התמונות של תעודת הלידה שלי כבוריס סמואילוביץ מוצ'ניק ושל תעודת החוגר שלי ע"ש ברוך מרום – מייצגות נאמנה את התהליך שעברתי לכדי הפיכתי לישראלי גאה ופטריוטי.

התפתחות הזהות הישראלי שלי

נולדתי בתאריך 15.6.1944 בעיירה קטנה בהרי אובל בשם "פולובינקי" מחוז גובחה (הרי אוראל), להורי יהודית (לבית לשץ) ושמואל מוצ'ניק. אבי שרת אז כחייל בצבא האדום וזכה להשתתף בכיבוש ברלין. אמי פרנסה אותי כתינוק בהיותה תופרת וסבל בהעמסת מזון, כלי נשק ותחמושת  על רכבות מסע לחזית המלחמה מול גרמניה הנאצית.

העלייה לארץ התאפשרה רק בשנת 1957 כאשר השלטונות הסובייטים אפשרו לתושבי פולין לשעבר ובהם גם הוריי לחזור ל"מולדת" (פולין). שהינו בפולין כ-3 חודשים בדירת חברים של אבי.