מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה גאלי, בעבר גרידיש. נולדתי בלוב, בעיר הבירה טריפולי, בשנת 1950. בגיל שבעה ימים עליתי לארץ ישראל. 

בזמן המלחמה סבי יצא מהבית לקנות תפוחי אדמה לשבת. פתאום הגיע אוטו של הגרמנים ולקחו אותו. המשטרה חיפשה אחריו ולא מצאו אותו בשום מקום. הודיעו על כך לסבתי. נאמר לה שהוא נחטף על-ידי הגרמנים. במשך ארבע שנים סבי הכין נעלים לילדים גרמניים. יום אחד נתנו לו מכות עד עילפון ומשכו אותו לאוטו. סבי הצליח לברוח. הוא רץ לתוך יער והתחבא שם במשך ארבעה לילות וארבעה ימים, עד שמצא מנזר ושם נישאר. ארבע שנים לאחר מכן, בתום המלחמה, החזיר אותו הכומר לביתו. לאחר מכן כל משפחתי עלתה לארץ ישראל בשנת 1950.

 

בהיותי בת 7 ימים בלבד עלינו לארץ ישראל באוניה והגענו למעברות. מהמעברות העבירו אותנו למושב אחיסמך שהוא מושב התיישבות. באותם הימים לא היתה תאורה במושב. לאחר 6 שנים התרחשה חגיגה גדולה. אני הייתי בת 6 והעלו אותי על הבמה במושב. הקראתי מספר בראשית וכאשר אמרתי "ויהי אור" לפתע הדליקו את האורות בכל המושב.

 

במושב עבדנו בחקלאות, בשטחי המושב, עם הפרות ובלול. אבא שלי עבד כמנהל בית ספר וכיהן כרב המושב. בנוסף לכך, היה מזכיר המושב וגידל 13 ילדים. כולם רכשו השכלה.

 

כאשר הייתי בת 6 הכיש אותי נחש. לקחו אותי עם טרקטור של המושב לתחנת מגן דוד אדום ומשם לבית החולים עם רכב. מאחר ולא היתה תחבורה סדירה ולקח לא מעט זמן עד שהגעתי לבית החולים, מצבי החמיר ואושפזתי במשך שלושה שבועות בבית החולים אסף הרופא. קיבלתי עירוי דם. אבי תרם לי 2 מנות דם כי חלק רב מהדם בגופי אזל. כמו כן רצו להחליף לי את הדם מכיוון שהיה מצוי בו ארס הנחש שהיה נחש צפע. למזלי חזרתי הביתה בריאה.

 

בשנת 1962 התקיימו חגיגות יום העצמאות במושב אחיסמך ושאר כל המושבים בסביבה. באותו ערב הגיע ראש הממשלה בן גוריון לחגיגות. אני הייתי בת 12. עליתי לבמה ומסרתי לו זר פרחים.