מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה ולנטין נובק נולדתי בתל אביב בשנת 1950 בילדותי גרתי עד גיל שבע בהרצליה, לאחר מכן עברנו לנתניה למדתי בבית ספר  יסודי איתמר.ובתיכון טשרניחובסקי בנתניה שנתיים ואחר כך עברתי ללמוד באורט יד ליבוביץ. שרתתי בצבא בצריפין בחיל הקשר במשך שנתיים. אהבתי לקרוא ספרים לשמוע רדיו נפגשתי הרבה עם חברים, אהבנו לשחק קלאס, מחניים, חמש אבנים וגומי.

הסיפור שבחרתי לספר קשור בלידתו של ילדי הקטן, שהתרחשה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה.

בשנת 1991 העשרים ואחד לינואר, תקפו אותי צירי לידה הגעתי לבית החולים לניאדו הסמוך לביתי, בבית החולים ביקשתי לקבל זריקת אפידורל לשיכוך הכאבים. מהלך הלידה שהייתה קלה יחסית אך היו אזעקות וחששות שנאלץ להשתמש במסכות א.ב.כ. לאחר לידת התינוק היינו חייבים להכניס את התינוק לתוך ממ"ט קטן שהגישה אליו הייתה עם פתח לכניסת היד וכל זה היה בתוך חדר אטום. לאחר יומיים בלבד, השתחררנו מבית החולים בגלל העומס של הלידות וגם בגלל המלחמה היה עדיף שנישאר בבית בתוך החדר האטום. כאשר הגענו הביתה מיד נכנסנו לחדר האטום שהוכן מראש לפי הוראות פיקוד העורף, מהלך השהייה בחדר לא נעימה ומלחיצה במיוחד בגלל גידול התינוק והטיפול הלא רגיל בו עקב המצב הביטחוני. בברית של התינוק נקבע שמו בישראל, דניאל על שם סבו. הברית נערכה בביתנו בזמן הפסקת האש הזמנית, עקב המצב, הברית נערכה עם מעט אנשים. המלחמה הסתיימה כשמלאו לדניאל חודש.

יש לי ארבעה ילדים: אביעד, אופיר, מורן ודניאל. אנחנו נפגשים לעיתים קרובות לארוחות לטיולים יחד. יש לי שישה נכדים חמש נכדות ונכד אחד. נכדתי הגדולה מתגייסת לצבא בקרוב ונכדתי הקטנה בת שנתיים.

הזוית האישית

גילה: השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כתת הותיקים בבית הספר מרים ילן שטקליס, נתניה. נהנתי מאוד להיפגש עם התלמידים וטלספר להם את סיפור לידתו של בני דניאל.