מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב- 20.7.1968 בבית החולים ליולדות "דונולו" ביפו. את ילדותי העברתי בעיר "בת ים" בבית הספר היסודי "יד מרדכי", בתנועת הצופים ו- CISV.

איך הכרנו?

לפני הרבה שנים עבדתי בחברת היי טק בהרצליה. אחרי כמה שנים, אבא הגיע לעבוד בחברה אחות של החברה בה עבדתי. עשינו תפקידים מקבילים, ויעצו לו לשאול אותי דברים שלא ידע על התנהלות מול חברת האם. אז הוא שאל… ושאל… וככה התחיל גם לחזר אחרי: קנה לי פרחים, יצאנו יחד לארוחות צהריים, יצאנו יחד לפינת עישון ולאט לאט הרחבנו את המפגשים בינינו גם לאחר שעות העבודה.

לאחר תקופה קצרה מאד, עברנו לגור ביחד. גרנו בהרצליה בדירה שכורה, קטנה וחמודה. עבדנו בהרצליה פיתוח ולאחר כשנתיים החלטנו להתחתן.

ההכנות לחתונה

אבא ואני החלטנו להתחתן חתונה אזרחית. כשבאנו לבדוק איפה להתחתן, הציעו לנו להתחתן בבולגריה כיוון שסבא וסבתא שלי עלו לארץ מבולגריה. יחד עם ההחלטה להתחתן בבולגריה, החלטנו לערוך מסיבת חתונה לחברים ולמשפחה בארץ. לא רצינו חתונה דתית, אך כן רצינו לערוך טקס אהבה והחלטנו שינוהל על ידי דורית זילברמן.

לחתונה בבולגריה, קניתי חליפת מכנסיים בהירה ואבא קנה חליפה. מדדתי מלא טבעות, אך לבסוף בחרתי בטבעת הראשונה שמדדתי. לשמחתנו, האיש שארגן לנו את החתונה דאג להכל, ולנו לא נותר אלא לארוז את בגדי החתונה ולטוס לורנה. ארזנו גם בגדי חורף ונסענו לבולגריה. ואכן, טסנו להתחתן בבולגריה .

בשדה התעופה בורנה פגשו אותנו שתי דיילות שליוו אותנו במהלך השבוע המיוחד הזה. היינו צריכים לעשות בדיקות דם ולמלא מסמכים לקראת החתונה. אמא שלי, אבא שלי ואח שלי הגיעו יום אחרינו. ניצלנו את השבוע לטייל בעיר היפה ולהכיר את העיר בה גדל סבא שלי.

טקס החתונה

טקס החתונה נערך בעיריית העיר ורנה בתאריך 17.12.2002 והשיאה אותנו ראשת העיר. בבוקר הטקס, קיבלתי זר פרחים גדול ויפה שהיה זר הכלה שלי ואמא שלי סירקה אותי ואיפרה אותי. במהלך הטקס, חגגו איתנו רקדנים וזמרים שרקדו ריקודים בולגריים מסורתיים, ושרו שירי חתונה בבולגרית. ההורים שלי, ובעיקר אבי התרגשו מאד כיוון שמהסיפורים עולה, שגם אצל סבא וסבתא שלו היו שירים וריקודים כאלו.

לאחר החתונה נסענו לראות מקומות בהם היה סבא שלי, ומרגש במיוחד היה לבקר בנמל הסירות בו סבא של אבא שלי עבד, ומשם סבא שלי קפץ על אונייה לבוש בסודר בלבד, ואיתה עלה לארץ.

חוויה זו משמעותית עבורי כיוון שסבא שלי היה דמות משמעותית עבורי, ולבקר ולהינשא בעיר ממנה עלה לארץ היה מרגש מאוד. עד סוף ימיו (בגיל 86) סבא שלי חי בארץ, אהב את הארץ, דיבר בשבחה ודאג לרכוש רק מוצרים תוצרת ישראל .

אחרי הטקס בעירייה, נסענו לטייל בעיר, אבל הייתי לבושה רק בחליפה דקה ובחוץ היו כמעט אפס מעלות. רעדתי מקור, אך היה לי חם בלב. גם בחתונה בעירייה וגם בטיול בעיר, ליוו אותנו צלם תמונות וצלם וידאו, שערכו לנו קלטת וידאו ואלבום תמונות.

לאחר מכן חזרנו למלון, ובערב שוב יצאנו בקור להצטלם ולאחר מכן אכלנו ארוחת ערב מפוארת. לאחר חמישה ימים חזרנו לארץ עם תעודת נישואים בבולגרית, מתורגמת לאנגלית והתחלנו בהכנות למסיבה בארץ.

תמונה מהחתונה בבולגריה.

החתונה השנייה

נפגשנו עם דורית זילברמן בביתה המיוחד, והבנו יחד, מה אנחנו רוצים שיהיה בטקס שלנו. החלטנו שאנחנו לא רוצים סממנים דתיים בחתונה שלנו, וויתרנו על טקס היין, הטבעות והכוס. יחד עם זאת, את טקס שבע הברכות הימרנו בשבע ברכות שנערכו על ידי חברים קרובים ובני משפחה. את השמלה שלי שכרתי ממעצבת נחמדה ואת החליפה של אבא קנינו בורנה. יום המסיבה הגיע 21.1.2003 וזה היה היום הכי גשום באותה שנה. התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר בים ביחד עם חיים וכרמית, וניסינו לחזור להרצליה למאפרת, אך נאלצנו לחכות זמן רב כיוון ששלולית גדולה נוצרה וחסמה את הכניסה לעיר. לאחר כשעה, הצלחנו לחצות את השלולית ואבא ואני נפרדנו. אבא הלך לנוח ולהתארגן, ואני לטיפול פנים מפנק, איפור וסידור שיער. אבא ואני החלטנו, שאנחנו לא רוצים לקשט את האוטו ולא רוצים אף אחד שיסיע אותנו.

בשעה 16:00 אחר הצהריים, אבא בא לקחת אותי, הצטלמנו ונסענו לכיוון האולם "ירוק על המים" בישוב חולדה. בדרך, הבנו שמרב התרגשות שכחנו לתדלק את האוטו, אז נכנסנו לתחנת דלק – אבא תידלק (עם החליפה) ואני בשמלת כלה, הלכתי למלא לוטו. הגענו ראשונים לאולם, וקיבלנו את פני כל האורחים. כל האורחים הגיעו בזמן, ובשבע בערב התחלנו בטקס שהיה מרגש מאד. אבא ואני הקראנו דרשות אחד לשני, ושבעה חברים ובני משפחה ברכו אותנו, מעמד שהיה מרגש מאד.

שני דברים מרגשים נוספים קרו במהלך הערב: האחד – אבא שר לי "תני לי יד" סולו שהיה לו באותה עת עם חבורת הזמר גלרון, וכל החבורה הצטרפה אליו ושרה איתו את השיר ועוד מחרוזת נוספת. הדבר השני: חיים וכרמית הזמינו אותנו למרכז הרחבה ואת כל האורחים להקיף אותנו במעגלים מעגלים. כל האורחים קמו והקיפו אותנו בהרבה מעגלים, מה שהפך את זה למעגלי אהבה רבים, והיתה פשוט אנרגיה מדהימה. הרבה מאד מהאורחים שהיו בחתונה שלנו, אמרו לנו עוד שנים רבות שהחתונה שלנו היתה מהמרגשות והמיוחדות שהם היו בה.

תמונה מהחתונה בארץ עם כל המשפחה והחברים

שיר תני לי יד – בביצוע של אבא וחבורת הזמר גלרון.

החוויה הישראלית שלי:

החוויה הישראלית שלי קשורה בסגן חן ברוד ז"ל. חן היה בן דודתי עליזה פפו, שהיה גדול ממני בחמש שנים אך אהבתי אותו אהבה עזה. כשהייתי קטנה לא ידעתי לבטא את האות ל', וחן היה זה שלימד אותי איך להגות את האות למד. ילדותינו עברה במקביל כשאנחנו מבקרים אותו פעמים רבות הן בכפר חיטים והן בנתניה שם גר עם אמו ואחותו אורלי.

חן נהרג על יד גדר המערכת בצפון הארץ, כשהוא משמש מפקד מחלקה בגדוד "צבר" של גבעתי. חן היה "מורעל" על הצבא, ומילא את תפקידו בצורה הטובה ביותר. חן האמין באדם, האמין ביכולות של כל אחד ואחד, ובעיקר האמין בדוגמא אישית. הוא לא נתן פקודות והוראות כמו: תעשו, תלכו, תביאו, אלא: בואו נלך, בואו נעשה – הכל ביחד. וחייליו-אכן הלכו אחריו באש ובמים, לעשות איתו כל דבר שרק רצה.

חן קיפח את חייו, כשניסה לירות פצצת תאורה. החיילים גילו תנועה חשודה ליד הכפר ראג'ר, היה צורך בתאורה מהירה, וחן-מבלי לחשוב פעמיים ביקש שיתנו לו לירות את הפגז. היה מעצור כלשהו במרגמה, וחן ניסה באצבעותיו לשחרר אותו. לצערנו נורתה הפצצה, אך פגעה גם בחן, והרגה אותו במקום.

חייליו של חן הקימו במקום התאונה גלעד לזכרו, וחיילים מיחידות שונות מטפלים במקום ומשמרים אותו, ואף מתחזקים אותו מבחינת גינון, צביעה ומראה כללי.

מחווה מיוחדת שלה זכתה עליזה היא השיר "פרי גנך", שחיבר המלחין והפזמונאי יוני רועה, שהיה חבר ילדות של חן. יוני רועה כתב את השיר כמה שנים לאחר נפילתו של חן, בעקבות מפגש מקרי עם עליזה. הוא סיפר בראיונות כי לא זיהה אותה בהתחלה, מאחר ששיערה האפיר, וכי המבט בעיניה שיקף את העצב העמוק שהיא חשה. לעליזה הוא סיפר על כך רק כעבור כמה שנים. "אני זוכרת שנעתקו המילים בפי ואמרתי 'ריבון העולמים, זה שיר שאני שומעת כבר שלוש שנים ואני לא יודעת בכלל שזה שיר שנכתב עליי'", מספרת עליזה בהתרגשות.

דבר נוסף שמשמח את עליזה עד היום, יש כשנים עשר ילדים שקרואים על שמו של חן, כולל בת אחותו, אורלי.

תמונה מספרת

בתמונה עליזה ואני בביתה בגבעת אבני, ליד פינת הזיכרון של חן.

הזוית האישית

עדי – נהניתי מאד לשוחח עם אמי ולשמוע את הסיפורים שלה על ילדותה ובעיקר את הסיפור איך היא ואבא שלי הכירו והתחתנו.

טלי – נהניתי מאד לשחזר את סיפור היכרותי עם אבא, ואת סיפורי החתונות המיוחדות שלנו. גם סיפורי הילדות שלי, שלא כולם היו ידועים לעדי סופרו בשמחה, והתקבלו בהרמת גבה ובתימהון.