התחביב שהוביל לאומנות של ממש
התחביב שהוביל לאמנות של ממש
אמי, ליאורה נולדה בארץ ישראל בשנת 1953 למשפחת לבהר.
כבר שהייתה נערה צעירה התברכה בכושר כתיבה ויצירתיות ואף זכתה בפרס ביאליק לכתיבה כשהייתה תלמידת תיכון. אחרי הצבא החליטה ללכת ללמוד הוראה ורכשה השכלה – תואר ראשון ולאחריו גם תואר שני.
אמי הייתה מורה בתיכון שלושים שנה, חינכה ילדי מצוקה הנמצאים במסגרת פנימייה בבית ספר תיכון "עיינות" ולימדה לבגרויות במקצועות תנ"ך, ספרות ולשון. כילדה וכמתבגרת ההכרות והזהות של אמי כמורה השתרשו בי והם חלק בלתי נפרד ממנה.
"ביום בהיר אחד"…שכבר הייתי בת 26, לפני חתונה, היא הודיעה לי בחגיגיות שהיא פורשת מהתחום ומתחילה כיוון חדש בחיים!!! נדהמתי ולא האמנתי, והשאלה הראשונה שעלתה לי בראש: "אמא, מה תעשי עכשיו!?"
מסתבר שבמהלך שנות עיסוקה כמורה, החלה להתעניין באומנות בתחום הציור, והכיוון והשינוי בעיסוק היו מכוונים לשם… היא אכן פרשה מההוראה והחלה לצייר להנאתה. בתחילה כתחביב ועד מהרה הציגה את יצירותיה בתערוכות שונות ברחבי הארץ.
במהלך השנים, אמי הפכה לאמנית יוצרת, הלוקחת חלק בתערוכות שונות ומוכרת את ציוריה בגלריות, מאז היא לא נעצרה …. היא החליטה לנסות להגשים את עצמה גם בחוץ לארץ. היא יצרה קשרים חדשים ופתחה ברשת אתר משלה פירסמה ושיווקה את יצירותיה.
ההזדמנות לה ייחלה הגיעה ! הציעו לה להקים תערוכות עם ציוריה בסין הרחוקה וכך כל שנה, היא מצאה את עצמה בסין לכמה חודשים, בין תערוכה לתערוכה במקומות שונים ברחבי סין. במהלך השנים, שמה הלך לפניה, הכירו אותה בסין והתאהבו בה ובציורים שלה. האישיות שלה כאשת חינוך עדיין חלק מובנה, חלק ממנה ועד מהרה היא "מצאה את עצמה" מלמדת ילדים סינים ציור בבתי ספר בסין.
קישור לבלוג של ליאורה לבהר יהלום
אמא שלי בסין מלמדת ילדים סינים
הזוית האישית
מרתק ביותר להעלות סיפור של אמי ולתעד רגעים חשובים בחייה.
מילון
עיינותעיינות (עֲיָנֹות) הוא כפר נוער במישור החוף הדרומי, כ-3 ק"מ מדרום-מערב לנס ציונה, בתחום המועצה האזורית גן רווה.
ציטוטים
”"אין דבר שאתה לא יכול לעשות אם תרצה".“