מאגר סיפורי מורשת

מלחמת ששת הימים

השנה היא 1967. בסיס האם של החטיבה היה במחנה כורדני שנמצא לפני עכו. נקראתי למילואים, תפקידי היה רב סמל של חפ"ק החטיבה (חטיבת פיקוד קדמי). היה לי את הג'יפ של מפקד החטיבה, איתי יחד היה הקשר ואנו היינו המובילים של החטיבה. מקום הכינוס היה בעין זיתים, ישבנו בהיכון עד לקבלת פקודת תזוזה מהמטה הכללי.

המשימה שקיבלנו הייתה כיבוש צפון מזרח השומרון בואכה שכם. בעת קבלת הפקודה, החטיבה נסעה מג'נין דרומה דרך עמק דותן בשעות הבוקר המוקדמות. על אחת הגבעות מעל העיירה זבאבידה נתקלה החטיבה בחטיבת שריון ירדנית והתפתח קרב טנקים של שתי חטיבות שריון. לאחר כמה שעות של לוחמה, כאשר גילינו תוך כדי תנועה שהחטיבה הירדנית סבלה מפגיעות רבות ונסוגה המשכנו בדרכנו דרומה דרך טובאס כאשר אנחנו עוקפים את הדרכים ופונים לשכם ממזרח למערב. לפני מחנה הפליטים "בלאטה" אחת הפלוגות פנתה לכיוון הר עיבל וגילתה גדוד שריון ירדני חבוי בתוך מטע זיתים ואורבים לכל תנועה שהיא מכיוון צפון לשכם כאשר הפלוגה הישראלית הייתה על הגבעה ממזרח. הפלוגה, שהייתה בעמדה טובה יותר מהגדוד הירדני, כך שהגדוד לא יוכל לראותה והפלוגה הישראלית חיסלה את כל עשרים ושבעה הטנקים הירדנים.

החטיבה המשיכה לנוע דרך מחנה "בלאטה", וכאשר עברנו בפנים, תושבי המקום חשבו שהגיעה עזרה מהצבא העיראקי (מפני שהגענו ממזרח) והחלו לזרוק אורז על הטנקים מרוב צהלה כאילו הגיע גואל שיציל אותם וינצח את צה"ל. החטיבה התקדמה לעבר העיר שכם והתפרשה על גבעה באזור מבנה המשטרה (טייגר), ביושבי בג'יפ, ראיתי לימיני וילה מרשימה ומדהימה ביופייה, דיברתי עם מפקד החטיבה שאכנס לווילה ואבדוק עם בעל המקום את המצב בעיר (מפני שהוא כנראה איש חשוב היכול לסייע.)

קיבלתי אישור ונכנסתי לווילה המדוברת. נכנסתי פנימה וקיבל את פני אדם מאוד מרשים. ניסיתי לדבר איתו בערבית ואנגלית והוא אמר לי בעברית: "לא צריך לשבור את הלשון, אנחנו נדבר בעברית". (האיש הוא בוגר בית ספר חקלאי "מקווה ישראל" והיה שר החקלאות בממשלת ירדן). אמרתי לו שאני מדבר בשם מפקד החטיבה ושכבשנו חלק ניכר של העיר וכדי למנוע הרוגים והרס, ההצעה שלנו ושל מפקד החטיבה היא שתיסע אל ראש העיר וביחד תפנו ברמקול אל תושבי העיר תוך כדי שאתם מסתובבים בעיר עם משוריין צה"ל ותתארו את המצב הנוכחי שהעיר נמצאת בה ושיודיע על כניעה כאין טעם להילחם ויש צור למנוע הרוגים בין התושבים ובקרבם. האיש הסכים וביצענו את התוכנית. בינתיים הבאנו קצין דובר ערבית טובה, ויחד עם ראש העיר כתבנו את כתב הכניעה.

כך נגמרה המלחמה בשכם, אמנם מפעם לפעם נשמעו קולות ירייה מכיוון ה"קסבה" (מרכז העיר). נשארנו בעיר עוד יום אחד עד שקיבלנו פקודה לנוע לכיוון רמת הגולן. נסענו והגענו לקיבוץ גונן, הצבא הסורי ישב על הרכס שמשקיף על עמק החולה בתוך תעלות מיגון. התקדמנו במעלה הרכס תוך כדי לחמיה והצלחנו לכבוש את הרכס ומשם התקדמנו עד לעיר קונטירה שנכבשה על ידי החטיבה ושם נגמרה המלחמה.

עברנו למחנה "נפח" והיינו בסיורי שמירה עד שהגיעו להסכם הפסקת האש ומאז אנו השולטים ברמת הגולן.

הזוית האישית

סיפורו של ישראל תועד ע"י נכדו דור במסגרת תכנית הקשר הרב דורי