מאגר סיפורי מורשת

השמלה הגדולה של פאני אסולין

שמי פאני אסולין אני בת 77 נולדתי במרוקו בעיר בשנת  1963 עליתי ארצה בגיל 21.

זיכרונות רבים יש לי מארץ מולדתי מרוקו, חלקם קשורים מהבית, מהפולקלור, כל זיכרון כזה מחזיר אותי אחורה ומעלה חיוך וגעגוע. מאותה תקופה נותרו תמונות בודדות וחפצים מעטים שמעוררים בי געגוע לספר עליהם. ועכשיו יש לי הזדמנות לספר לכם על חפץ יקר לליבי שנשמר כל השנים מאז ושמסמל בעיני תקופה יפה ושמחה.

"השמלה הגדולה"

זה בודאי נשמע כמו באגדות, אבל זה בדיוק כך. כל נערה במרוקו חלמה על השמלה הגדולה, שמלה מיוחדת שתלבש ביום הכי שמח שלה ביום החינה. השמלה היתה אכן גדולה, עשויה מבד קטיפה רקומה בחוטי זהב וכסף,  והיא שימשה כאחד מפרטי הלבוש בטקס החינה המסורתי של יהודי מרוקו. מחירה של השמלה היה רב ומעטים יכלו לרכוש אותה .

אני זכיתי בשמלה כזו, הוריי הפתיעו אותי וקנו לי את השמלה, אז באותם ימים אף אחד לא יכול היה לקנות את השמלה, כשהגיע זמן חתונה היו שוכרים אותה בכסף רב ובתום הטקס היו מחזירים אותה לבעליה.

גם לחתן היה לבוש מיוחד, גלימה לבנה שקראו לה ג'לביה וכובע תרבוש…הפאר וההדר היה רב, המוזיקה, המאכלים, העוגות הכל היה יפה וצבעוני… ביום זה הרגשתי כנסיכה ממש, כולם הסתכלו בי בהערצה רבה, לא היתה יפה ממני מכל הבנות. בתום הטקס תליתי את השמלה ובליבי ייחלתי שאזכה להעביר את השמלה לבנותיי ביום חתונתם.

השמלה הגדולה עושה עלייה

כמובן ששמלה זו נארזה במזוודה והיא עלתה אתנו לארץ ישראל בשנת 1963. כיום מידי פעם אני פותחת את הארון מביטה בה בהערצה חוזרת לרגע לימים שמחים ויפים אותם חוויתי במרוקו.

הזוית האישית

סבתא פאני: אני חושבת על הקשר הרב דורי שזה מאוד יפה שמחברים בין הסבתא לנכדה כי שהיא באה לבית וחוקרת איתי ופותחת איתי את התמונות פתאום אני נזכרת ברגעים קטנים שעשו לי אושר ובגלל זה אני ונכדתי בחרנו את המשפט הבא:

"אנחנו לא זוכרים ימים אנחנו זוכרים רגעים"