מאגר סיפורי מורשת

סבתא מספרת:

נולדתי בשנת 1953 להורים ילידי הונגריה וניצולי שואה. אימי ז"ל שוחררה ע"י הרוסים מאושוויץ, לשם היא הגיעה יחד עם שתי אחיותיה ואמה. אחת האחיות ואמה נרצחו בתאי הגזים, והיא ואחות נוספת שרדו וניצלו. אבי ז"ל נלקח למחנה עבודה "דכאו" והוא שוחרר על ידי האמריקאים. בשואה נרצחו גם שני אחי, גיטל בת השלוש ויוסי בן ארבע. אימי באה מבית שהיו בו עוד 3 אחים, בסה"כ הם היו 4 אחים.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה סבתא רבה, אחותה הבכורה ואימא שלה נלקחו לאושוויץ. שני אחים נוספים הוסתרו ע"י שכנים טובי לב נוצרים. כשהם הגיעו לאושוויץ הם עברו סלקציה והאחות והאמא נשלחו לתאי הגזים. סבתא רבה ואחותה נשלחו לביתנים שהוקמו עבור היהודים ש"ניצלו" מתאי הגזים, והגרמנים העבידו אותם בפרך, כל יום נאלצו לחפור תעלות אליהם היו מביאים מתאי הגזים לקבורה המונית.

לאחר שסבתא רבה ואחותה שוחררו ע"י הרוסים הם קיבלו אישור מעבר עם כרטיס רכב שיחזיר אותם חזרה לעירם.

אבי יעקב ז"ל בא ממשפחה של 7 ילדים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא נלקח למחנה עבודה וכל יום נלקח יחד עם שאר האסירים במחנה לעבוד במפעל תחמושת שבה השתמשו הגרמנים במלחמה. עד היום המפעל מתקיים בגרמניה.

שני אחיותיו של אבי הצליחו להימלט ולהינצל, אחת ברחה לארה"ב והשנייה לארץ.

לאחר שהורי שוחררו הם נפגשו שוב והולידו את אחי שמוליק. הם עלו לארץ בשנת 1950 ובהמשך הם קיבלו צריף במעברה בתל חנן, שם התגוררה אחת האחיות של אבי. לצערי ולצערם של הורי שמוליק נפטר והוא בן 4 שנים בלבד. מנוחתו האחרונה בבית העלמין חוף הכרמל.

אחי משה יבדל לחיים ארוכים נולד שנה לאחר האובדן, ואני כעבור שנתיים.

החיים במעברה ובאותה תקופה לא היו קלים כלל וכלל. אבי היה עובד כפיים, שחיפש עבודות כדי לפרנס את המשפחה, ולא אחד הוא היה נוסע כ- 3 שעות כדי להביא פרנסה. אימי הייתה עקרת בית וגידלה אותנו.

הצריף במעברה בו גרנו היה חלל גדול שאימי ז"ל הפרידה וחילקה אותו לשלוש עם יריעות בד, כאשר חלל אחד היה חלל קטן בו היה פרימוס וסיר לילה, שם עשינו את צרכינו בלילה כי השירותים היו בחוץ ורחוקים. כדי להתקלח אימי הייתה מחממת מים על הפרימוס והתקלחנו בגיגית מפח.

בסביבות גיל 4 עברנו לגור בשיכון בתל חנן. את שנתי הראשונה במסגרת החינוך התחלתי אצל הגננת פרידה, ולאחר מכן עברתי לביה"ס "גבעון" בהנהלתו של המנהל האגדי צוריאל.

בגיל 12 וחצי פרצה מלחמת ששת הימים והייתי יושבת עם אימי, חברותיה וחברותי וסורגות כובעים לחיילים שנסעו לחזית ומאזינות לרדיו. בתום המלחמה וסיום ביה"ס היסודי המשכתי את לימודי בתיכון מקצועי ב"נשר".

בגיל 18 התחתנתי עם בעלי יצחק ונולדו לנו שלושה ילדים מקסימים. בעלי שירת ופיתח קריירה צבאית ועקב זאת גרנו במספר ערים בארץ, עד שהחלטנו שהגיע הזמן לקבוע יתד וכך הגענו לראשון לציון, בה אנו מתגוררים עד עצם היום הזה.

קישור למצגת –  אסתר ואלון

הזוית האישית

תועד במסגרת מפגשי התכנית בביה"ס "רעות"