מאגר סיפורי מורשת

נולדתי 1930 בבוקרשט שברומניה, לאבי דוב ולאמי חיה (קלרה).

בבוקרשט נולדו גם אחיי – אחותי הגדולה רבקה ואחי משה. שנות ילדותי עברו עלי בנעימים, בבוקרשט למדנו בבית ספר נוצרי. כאשר התחילה המלחמה (מלחמת העולם השנייה) גרשו אותנו מבית הספר ובגלל זה התחלנו ללמוד בבית הכנסת היהודי. בהמשך, בגלל החורף הקשה סגרו את בית הכנסת ונאלצנו לא ללמוד ובכל הזמן הזה עברנו ממקלט למקלט. ככל שהתקדמה המלחמה היו עוד ועוד איסורים על היהודים עד שלבסוף נאלצנו לעבור לבית של סבתי. הייתי בת 8  ואחים שלי היו בני 10 ו-12.  הבית של סבתא היה ממוקם מתחת למדרגות (מרתף), שם נאלצנו להסתתר מפני הגרמנים וכל מי שהיה יוצא היה נרצח ומגלה את שאר האנשים במסתור.

במרתף של סבתא התגוררנו ימים שלמים מבלי לדבר ולהרעיש. אבי נאלץ לעבוד בשביל הנאצים וזאת כדי לחיות. במרתף של סבתא התקבצו כל בני המשפחה הרחוקה והקרובה, היה צפוף מאוד לחיות ככה. האוכל שהיה לנו הוא לחם ישן מאוד והיינו צריכים לחמם אותו בתנור שיהיה יותר רך. נולד לנו תינוק והיינו צריכים כל הזמן להחזיק לו את הפה שלא ידבר. אסור היה לנו להתקלח כי זה גורם לרעש ואסור היה שיגלו אותנו. הייתה לנו מטפלת גויה, שסדרה את החצר והשגיחה שלא יכנסו למרתף. וככה נצלנו. במרתף חיינו שבועיים שלמים בשקט ללא דיבורים בכלל.  בעלה של המטפלת היה יהודי וכשנגמרה המלחמה הם עלו לארץ וחיו פה ביחד עד שנפטרו.

העלייה לארץ

הרוסים השליטו פחד למשך זמן רב, עד שבשנת 1947 החלטנו לצאת מרומניה ועברנו את הגבול להונגריה. שם קיבלו אותנו אנשי ארגון הג'וינט. העבירו אותנו לאוסטריה ווינה, שהינו 3 חודשים במקום. היה מאוד קשה. לאחר 3 חודשים עברנו לאינסבורג באוסטריה, משם עברנו לאיטליה לעיר קיאריה ואז למילאנו. לאחר מילאנו עברנו לעיר ג'נבה, שם הכינו אותנו לקראת העלייה ולמדו אותנו תרגילים למלחמה בארץ נגד ערבים. לאחר כמה חודשים עברנו לנפולי ועלינו על אנייה ששמה היה "קסטה" והפלגנו לארץ, בחודש אוגוסט שנת 1948 הגענו לארץ ישראל, שטנו לחיפה ומשם לבנימינה . שכנו אותנו  באוהלים. לאחר מספר חודשים העבירו אותנו לראשון לציון לבתים קבועים. בארץ אמי עבדה עם הצבא – היא בישלה אוכל לצבא ואבא עבד בהכנת יין. באוקטובר 1949 התחתנתי ועברתי לגור ביפו. בשנת 1957 עברתי לגור בת"א שם נולדו שתי בנותיי. מאז, כבר 60 שנה, אני גרה בתל אביב ואוהבת את העיר עד היום.

אני זוכרת סיפור אחד מצחיק מהתקופה ההיא: הייתה לאימא שלי יום הולדת. הבן שלי הביא הביתה את כל הילדים מהגן שאלתי אותו למה והוא אמר "כדי לחגוג לסבתא יום הולדת" זה היה נורא מצחיק. נתנו לכל ילד סוכריה והם חזרו לביתם.

לצערי נותרתי ללא אחים, בשנת 1982 אחותי רבקה נפטרה ממחלת הסרטן ובשנת 2008 אחי משה נהרג מתאונת דרכים פה בארץ.

כיום אני גרה בבית האבות בכיף מבקרת הרבה את משפחתי.

הזוית האישית

התלמידה גאיה ועליזה: ההשתתפות בתכנית הייתה לנו מהנה מאוד, ואנו רוצות לאחל אחת לשנייה הרבה הצלחה בהמשך הדרך.