השגחה פרטית
נולדתי בשנת 1930 ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. הבית בו גדלתי היה מאוד קטן. אמא שלי תפרה את כל הבגדים שלנו. היה יום כביסה שבו כל הנשים שטפו בגדים וייבשו אותם בחוץ. דיברנו בבית בערבית.
הטורקים היו בשלטון והיו עוברים מעיירה אחת לאחרת ואוספים בחורים לצבא, ושם מי שנשלח – לא תמיד חזר. אני זוכרת שאח שלי התחבא בין השמלות של אמא שלי וכאשר הטורקים עברו שם הם לא שמו לב אליו, עד שיום אחד ראו אותו ושלחו אותו לשם. לאחר זמן מה יצאה הודעה שהוא נהרג בצבא. אחרי שנה וחצי הוא חזר צולע. היו לו שמונה עד עשרה כדורם בגב שנשארו לכאבים עד סוף חייו.
אחר כך הבריטים שלטו והם עשו מצור על ירושלים, היה רעב גדול. הם גם חוקקו חוק שאסור לצאת יותר מאוחר משש בערב, ומי שיצא – יירו בו. יום אחד הבן שלי חלה והיה צריך חלב חם, אז יצאתי אחרי השעה שש כדי להביא לו חלב. חייל בריטי ראה אותי, ישר כיוון אלי את הרובה וצעק שהוא הולך לירות בי. צעקתי "שמע ישראל" בליבי ופתאום צץ חייל אנגלי ואמר לחייל הראשון להניח לי. רצתי מהר וחזרתי עם חלב בידי בריאה ושלמה.
יום אחד אבא שלי בא ואמר שהוא לוקח את הילדים לטיול. בזמן שהילדים היו בחוץ נפל טייל בדיוק על המיטה של הילדים.
בשנת 1948, במלחמת השחרור, בעלי נפצע ברגל, יומיים לפני שבאו לאסוף את הבחורים לצבא, כך הוא ניצל. הרבה מאוד מהבחורים שנלחמו לא חזרו מהמלחמה הזאת.
כל חיי חייתי בניסים ובהשגחה פרטית צמודה. אני מרגישה זכות גדולה להיוולד בארץ ישראל, למרות כל הקשיים שהיו, הרעב, המתח, הפחד והאיומים של כל ארצות ערב שמסביבנו.
הזוית האישית
אסתר כהן: אני מודה לבורא עולם על כל רבע ורגע מחיי בארץ ועל כל הניסים והנפלאות שהיטיב עמי.
מילון
מלחמת השחרורמלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם, תקפו ערביי ארץ ישראל את היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה של התוכנית. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של שלטון המנדט, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. המלחמה הסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון עם סוריה. ישראל וירדן ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל הפסידו.
ציטוטים
”למרות כל הקשיים אני מודה לבורא עולם“