מאגר סיפורי מורשת

משה ליכטנשטיין, נולד בירושלים ליהושע ליכטנשטיין וחנה לבית ארקין בשנת 30/4/1926. למשה אישה, שלושה ילדים ושבעה נכדים. למשה היו חמישה אחים, אך שלושה מהם מתו בקרבות על ירושלים. הוא אוהב לטייל בארץ, מאוד אוהב את חלקי הארץ ואת ירושלים במיוחד. בנוסף, הוא אוהב לאכול את פירות הארץ ובעיקר תפוזים! התחביב שלו הוא איסוף וקריאה של על ההיסטוריה של ארץ ישראל.

משפחתו של משה חיה בסדום. בשנת 1942 הגיע לסדום להיות חניך במסגרייה של מפעל האשלג. את אשתו, שהייתה בחורה ג'ינג'ית גבוהה, הכיר בסדום כשהגיעה ב 1946 כחברה בקיבוץ בארי. הם חיו ביחד במשך 62 שנים, ונולדו להם 3 ילדים.

היא הסתכלה על הר סדום, המחנה שלהם היה למרגלות ההר. היא בקשה שאחד מהבנים ילווה אותה כשהיא עולה את ההר. אמרו לה שיש נער בשם מוישה שאוהב לטייל ושהוא יעזור לה. ומכאן ההמשך ברור לכם.. במשך כל השנים אשתו ספרה שעלתה את הר סדום, אבל משה מספר שעלתה רק כרבע ממנו.

במהלך הקמת המדינה משה נשבה בשבי בירדן. במהלך מלחמת העצמאות שימש משה ליכטנשטיין כמפקד תחנת המשטרה בסדום ונפל בשבי הירדנים, כשיצא עם עוד ארבעה מחבריו לחבר את צינור מי השתייה שסיפק מים לעובדי מפעל האשלג בסדום . מפקד המקום גואל לויצקי ביקש ממשה לייצר מוקשים כדי למנוע מערבים לנתק את הצינור שהיה מעביר את מי השתייה מירדן למחנה ולמפעל האשלג.

ב- 25/3/1948 יצאו משה וארבעת חבריו לעבר ספיה, עין חוחאן מצוידים בנשק. הירדנים היו רגילים לראות את היהודים מגיעים למזרחו של ים המלח לשם תיקון משאבות, ובדרך כלל היו מקבלים אותם בכבוד רב. אך הפעם המצב היה שונה. הירדנים טענו שלא עדכנו אותם לגבי הגעתו של משה וחבריו לצורך התיקון ואז הגיעו למקום שוטרים ירדנים נוספים, ובעקבות האירוע הזה עבדאללה מלך ירדן, קבע שמכאן ואילך הוא התחייב לשמור על המתקן. ב – 24 לאפריל 1948, משה הורשע בהחזקת נשק, ניסיון להעברת מוקשים והעברת צינור לכל רוחב ים המלח בכדי להעביר את המלחים אל מפעל האשלג הסמוך. משה נכנס לכלא ל 9 חודשים. משה היה בדרום ירדן בבית כלא "אלכאראכ", שם שהה במשך חודשיים ולאחר מכן הועבר לעיר הבירה רבת עמון לכלא מרכזי לשבעה חודשים נוספים.

משה הועבר לעוד חודשיים לצפון ירדן "אם הגמל" שהיה מחנה שבויים לאסירים יהודיים שנתפסו בנהריים, העיר העתיקה, גוש עציון וישובים קטנים נוספים או חיילים בודדים שהירדנים תפסו. בזמן שהייתו של משה בכלא הפיץ מנהל הכלא הירדני שמועה לאסירים שירדן כבשה את ירושלים. בהתחלה הם האמינו לשמועה, אך לאחר ששמועות התגלגלו בין האסירים, הם הבינו שהוקמה מדינה יהודית בארץ ישראל, והיו שמחים ומאושרים. בזמן שהותו בשבי נלחמו אחיו יעקב, אלי ואבנר בקרבות על ירושלים. בזמן שהותו בכלא אשתו, חווה, עזבה את סדום, היא הייתה בשלבי היריון מתקדמים, ובאותה תקופה ירושלים הייתה במצור, ולכן היא שטה בסירת בבית הכלא בתא המעצר נוסעים שש שעות עד צפון ים המלח, ומשם לקח אותה אווירון קטן לתל אביב, ולבסוף הגיעה לכפר סבא.

כאשר הגיעה לכפר סבא, היא התגוררה עם משפחת ריבקין ושם היא ילדה בן, שמו עמירם יעקב, על שם אחיו של משה הנקרא יעקב אשר נהרג במלחמה. הפתרון היחידי שהיה לה בכדי שתוכל להתאחד עם משה שוב הוא לגור ליד משפחת ריבקין. משפחת ריבקין הייתה משפחה מיוחדת. היה להם בן שהיה אחד ממפקדי הפלמ"ח יוסף ריבקין (יוסי יריב) אשר היה שותף במבצע של העלאת מעפילים. כאשר משה חזר לכפר סבא היא סיפרה לו על מות אחיו. משה השתחרר מהכלא במרץ 1949, מפעל האשלג נסגר, וכל העובדים פוטרו והשבויים חזרו לירושלים, כך משפחתו של משה, אשר התגוררה בירושלים התאחדה איתו. חבר מפעל אחד בשם יעקב חיפש עם משה תעסוקה לאחר שפיטרו אותם. לאחר זמן מה, יעקב שוורץ, משה וחבר נוסף שלהם נתן הראל, פתחו מסגריה בירושלים, במשך הזמן העסק גדל, הועסקו מספר גדול של עובדים, לימדו ילדים את המקצוע וככה נפתחו עוד מסגריות. העסק היה משגשג,מצליח, ונוספו הרבה בעלי מלאכה ברחבי הארץ. כיום, משה מתגורר בכפר סבא.

הזוית האישית

שמענו את קורות חייו המרתקים של משה ואיך לא וויתר, הסיפור נתן לנו השראה.