מאגר סיפורי מורשת

השם של סבתא שלי הוא דניאל דאיה עזריה (הפכה לעטיה לאחר שהתחנה עם סבי). הוריה בחרו בשם דניאל, מפני שהם אהבו את השם הזה. היא נולדה בטוניס, בירת טוניסיה בשנת 1956. היא בקושי זוכרת את ילדותה בטוניס, מכיוון שבשנת 1962, בגיל 6 היגרה עם משפחתה לצרפת. ביתה הראשון הייתה דירת חדר אחד בלבד ל-7 נפשות הנמצאת בפריז ברובע ה-19. לאחר 7 שנים בבית הזה, הם עברו לדירת 5 חדרים באותה שכונה. היה בית כנסת בקרבת מקום. חיו אז ברובע ה-19 של פריז הרבה מהגרים יהודים, רובם מצפון אפריקה. יש לסבתא שלי 3 אחים, ואחות אחת שנפטרה כשהייתה בת שנתיים כתוצאה מסיבוך דלקת קרום המוח.

לא היו הרבה משחקים אז. המשחקים ששיחקו בהם בשכונה היו גולות ובובות. בשעות הפנאי שהיו לסבתי היא הייתה תופרת בגדים לבובות. בילדותה בטוניסיה סבתא שלי לא למדה בבית ספר רגיל, אלא בבית ספר נוצרי (בטוניסיה החינוך היה נוצרי או מוסלמי וההורים היו בורחים באיזו מסגרת לרשום את ילדיהם). כשהגיעה לפריז היא למדה בבית ספר ממלכתי. שם תלבושת אחידה הייתה חלוק לבן וחולצה כחולה לבנים ובנות. סבתא שלי לא הלכה לשום תנועת נוער, אלא הייתה הולכת ללמוד תנ"ך בבית הכנסת.

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1997, יחד עם סבא שלי ושני ילדיהם. הסיבה לבואם לארץ הייתה ריבוי אירועים אנטישמיים בצרפת ודאגה לביטחונם של הילדים. המשפחה הגיעה בקיץ 1997 לרעננה, והתמקמה במרכז הקליטה שם חיו כמעט שנה. הדירה הייתה בת שני חדרים, מאוד צנועה. סבתא התחילה ללמוד עברית כבר בצרפת, וכשעלתה לארץ היא למדה עברית באולפן. זמן השהייה במרכז הקליטה הייתה תקופה מאושרת עבורה. היא רקמה חברויות חדשות, ובילתה המון החברים החדשים שלה.

בעת ההכרזה על המדינה, סבתא שלי עדיין לא נולדה. עם זאת, זכור לה מסיפורים שהוריה היו מספרים, שמשפחתה חגגה בטוניסיה ושמחה בשביל העם היהודי.

הזוית האישית

הנכדה סתיו: נהניתי ללמוד על העבר של סבתי. הופתעתי לגלות שהיא למדה בבית ספר נוצרי.