מאגר סיפורי מורשת

לפני עלייתי לארץ בשנת 1966, גוייסתי לתנועת דרור בטנגיר שבמרוקו, אשר הייתה כמובן אסורה על ידי הממשלה ופעלנו במחתרת.

שם למדו אותנו על ארץ ישראל, על בעיותיה הביטחוניות וכלכליות. בעיות המים, שהיה אחד הנושאים המרתקים אותי ביותר.

הפגישות היו כרוכות בהרבה סידורי ביטחון. היה לנו מדריך שבא מארץ ישראל שבזמנו היה דבר גדול. יצאנו גם לטיולים ולמדנו  את שירי הארץ מסביב למדורה.

בין החברים של התנועה היו הרבה שעלו לארץ, בלי אישור של ההורים והיו כאלו שהצליחו לשכנע את ההורים לאשר לנו לעלות ארצה. זאת לאחר, שמצב הנוער היהודי היה קצת בבעיות בארץ מוסלמית.

לעלות לארץ לא היה קל ובהגעתי לארץ נקלעתי היישר לתוך מלחמת ששת הימים.

הכל היה חדש בשבילי, מפחיד אבל אתגרי, הייתי תקופה בקיבוץ תל רעים, שבנגב ולאחר מכן, בקיבוץ רגבים, בו התחלתי ללמוד עברית.

החיים בקיבוץ היו יפים ומעניינים – דבר חדש בשבילי!

יותר מאוחר, עזבתי את הקיבוץ ועברתי לעיר חיפה ואז התחילו באמת החיים החדשים בארץ. סגנון חיים אחר, נימוסים שהיו חסרים, והמון קשיים למצוא עבודה או לימודים.

אבל עברתי הכל, כי באתי עם ערכים מאוד חזקים של ציונות, שלא עזבו אותי עד היום.

עם כל הקשיים והבעיות אני אוהבת את ארץ ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.