מאגר סיפורי מורשת

יערה גולן, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת זו ערכתי ראיון עם סבא שלי. הריאיון שלי עם סבא דוד היה מיוחד. גילתי כמה דברים מעניינים, שלא הייתי מגלה אם לא הייתי שואלת. הוא התחיל לספר לי על העלייה לארץ:

"המשפחה שלי חייה באלג'יר עד שנת 1947. בשנת 1947 היו פרעות בעיר. בשנה זו נולדתי בבית חולים מוסטפה. יש לי אח תאום ששמו שמואל. היו לנו עוד 4 אחים גדולים באותה תקופה. הורי החליטו לעלות לארץ. עלינו על ספינה שהגיע לארץ ישראל. אני, אמא שלי ואחי התאום שמואל, עלינו לארץ, נתפסנו על ידי הבריטים שלא הרשו ליהודים לעלות לארץ והועברנו למחנה בעתלית. אבא שלי והאחים שלי הוגלו לקפריסין, שם הם שהו במחנה פליטים. היינו שוהים בלתי חוקיים. בעתלית, נתנו לנו קצת אוכל ומיטה לישון.

אמי ספרה לי שזו הייתה תקופה מאוד קשה. בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל ויציאת הבריטים מהשלטון על ארץ ישראל, אבי ואחי עלו לארץ ונפגשנו איתם. נתנו לנו בית בן 4 חדרים ואז נולדו לנו עוד 4 אחים. היה לנו די טוב, עד שיום אחד באה אלינו משפחה של עולים מאלג'יר שסיפרו לנו שאין להם איפה לגור. אז חילקו את הבית שלנו ל-2, גרנו 12 נפשות ב-2 חדרים. ישנו בשיטת הסרדינים (ראש רגליים צמוד). היה קושי כלכלי רב ואפילו כדי לחסוך כסף, היו מדביקים לנו על הנעליים צמיגים על מנת שהם לא יתקלקלו ומעבירים בין הילדים".

 סבא בצעירותו

סבא סיפר לי כשגדל והלך לבית הספר, רוב המשחקים בהם שיחקו אז היו בחוץ, הוא היה אחד "הבריונים" בכיתה. זה קצת הצחיק אותי. הוא סיפר שהוא היה רוצה לחזור לילדותו למרות הקשיים הרבים. התרשמתי מסיפוריו שישראל הייתה ארץ נהדרת שאנשים כיבדו אחד את השני.

כשסבא היה ילד הוא חלם להיות מבוגר, בדיוק כמוני. "כשאתה ילד אתה רוצה להיות מבוגר אבל כשאתה מבוגר אתה רוצה לחזור להיות עם חברים, המשחקים בחוץ ועוד. הימים הטובים. להיות מבוגר זה לקבל אחריות…

בהמשך, הוא סיפר קצת על הצבא,  על ההכרות עם סבתא צביה ולידת ילדיו. סבא וסבתא נפגשו בריקודי עם. סבתא צביה ממשיכה ללכת לשם עד היום וסבא מסתכל (עליה ולא על אחרות…).

התרגשתי מאוד שסבא סיפר לי שהוא התרגש מאוד כשאבא שלי נולד. הוא היה הבן הראשון שלו. ואז הוא התחיל לדבר עלי, אני הנכדה הראשונה שלו, הוא התרגש ממני מאוד, שמח שנולדתי וסיפר לי איך פחד להחזיק אותי כשנולדתי, כי הייתי כה "קטנה ושברירית".

הוא סיפר לי שהיו לו חלומות. חלקן התגשמו. אחד החלומות היו שיהיו לו ילדים, אבל חלום אחד שלא התגשם הוא שהוא רצה להיות צייר כשהיה ילד. לפעמים הוא מצייר. שאלתי אם היו לו פעם מעשים שהוא מתחרט עליהם ויתחרט תמיד. "עשיתי בחיים טעיות … כולם עושים טעיות בחיים ואנשים מתגברים עליהם, לא נשארים באותה פינה מרוחקת מחיים".

דיברנו גם על מלחמות, הוא השתתף במלחמת מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, הוא הגן על חיפה בנ"מ. לסבא יש צלקת ביד ועוד כמה צלקות. אחת הצלקות נגרמה מריב  כשערבים נטפלו על חבר שלו והוא ניסה להגן עליו אז הערבים זרקו עליו אבן והוא נפצע בפנים.

הייתי רוצה להכיר את סבא שלי יותר… ואולי כך גם להכיר את עצמי… מקווה שאמשיך לשמוע ממנו עוד הרבה סיפורים בהמשך.

הזוית האישית

יערה גולן: החוויה שלי מהראיון עם סבא דוד, הייתה לשמוע הרבה סיפורים על סבי ומשפחתי. למדתי קצת על התקופה של הקמת מדינת ישראל והקושי הרב שהיה לעולים החדשים בארץ. אני מאחלת לעצמי, לדעת וללמוד יותר על משפחתי ולהכיר יותר את עצמי. אני מאחלת לסבי שיהיה לו תמיד טוב ושתמיד ירגיש טוב ושימשיך לחלוק איתי את  סיפורי העבר של המשפחה.