מאגר סיפורי מורשת

כשהייתי צעירה, בארץ הייתה תקופת הצנע (לא היו הרבה מוצרים בארץ) היו תלושים שאיתם קנינו מוצרים (קמח פעם בשבוע, סוכר פעם בשבוע, ובגלל שלא היו לנו ממש ביצים, אז היו נותנים לנו אבקת ביצים). שיחקנו הרבה בחבל, בחישוק, חמש אבנים, תופסת וקלאס. כשהיינו רוצים תחפושת ההורים היו לוקחים סדינים וממציאים דברים. תקופת ילדותי הייתה תקופה מאוד יפה מכיוון שלא היתה כרוכה  בחומריות.

אבל המצב לא היה מזהיר, היו המון היתקלויות עם הערבים. היתה מלחמת סיני, בין המצרים לישראלים בחמישי לנובמבר 1956 כשהיה יום הולדתי השישי. לאחר מכן היו הבדואים שהיו מתנקשים בנו כמו שהחמאס מתנקשים בנו כיום. בשנת 1967 כשהייתי בת 16 וחצי פרצה מלחמת ששת הימים, במהלך המלחמה קיבלנו טלוויזיה. באוקטובר 73' פרצה מלחמת יום כיפור, כאשר הייתי כבר נשואה ועם ילד, ובעלי השתתף במלחמה. היו גם את מלחמות לבנון.

כשהייתי נערה היתה לנו טלוויזיה שקיבלנו במהלך המלחמה. היו גם מכונות כתיבה, היו טלפונים עם מחוגה וכדי לקבל קו טלפון היו צריכים לחכות שבע שנים. היו גם טלפונים ציבוריים. אז היינו שולחים בדואר מכתבים וכרטיסי ברכה. היו מקררים, בשביל המקררים היינו צריכים להביא קוביות קרח גדולות מבית חרושת. עד שההורים שלי קנו מקרר חשמלי. בנוסף היו אוטובוסים, כדי להגיע לצפון היה לוקח ארבע שעות.

בתקופה זו בארץ אנשים הלכו עם בגדים צמודים ומכנסיים רחבים למטה, חצאיות מיני, נעליים עם סוליה עבה, שיער חלק ונפוח, משקפי שמש גדולים, עגילים ארוכים, טבעות כסף גדולות, שרשראות מפלסטיק וקשתות צבעוניות לשיער.

אצלנו בבית גדלתי עם הורים שעברו את השואה, לכן לא היו הרבה דברים בבית אבל אוכל היה העיקר, תמיד דאגנו שיהיה אוכל בגלל שהיה רעב בשואה. היו לנו פירות וירקות ובייחוד תפוזים כי בפולין לא היה להורי, רק שמעו על זה.

בביתי יש פמוטים שהיו שייכים להורי. כאשר הם עלו לארץ, הם הגיעו ללא שום דבר, הדבר הראשון שעשו כאשר הם ירדו מהאנייה היה לקנות את הפמוטים האלו להדלקת נרות, ומאז הם אצלי בבית.

הפמוטים של הורי

הזוית האישית

ליהיא וסבא מתי: היה כיף לעבוד ביחד.