מאגר סיפורי מורשת

הסיפור תועד  על ידי תלמידים בבית ספר "גאולים" במסגרת לימודי מולדת בנושא "עירי אשדוד" ביוזמת מנהלת בית ספר דאז, הגב' פנינה בן זקן והמורה מיה צאצשווילי.

אני אוסף חומר

ארכיוני על אשדוד לכתיבת ספר על אשדוד מאז הקמתה.

לא היו בתים: העולים הראשונים גרו בפחונים ורק אח"כ נבנו ה"קליפורניות" דירות בעלות כשני חדרים חד- קומתיים.

כלי תחבורה היחידים היו: האוטובוסים של אגד, 3 עגלות עם סוסים וחמורים, ומונית אחת שהביאה איתה עולה חדש.

האדמה הייתה רק חול וחול.

הכביש היחיד שהיה :כביש הכניסה לאשדוד שעבר דרך נחל לכיש ויצא מ"גן אלישבע" (שעוד לא היה אז) אל רחוב הראשונים – שם היה המרכז.

אמצעי התאורה היו העששיות נפט ומאוחר יותר "הלוקס"- פנס רוח.

כל החניות היו: שתי מכולות, אחת-של רחמים חדד ז"ל ואחת של יוסף מסיקה ז"ל.

מקום הבילוי העיקרי היה חוף הים ומועדון התרבות של מועצת הפועלים, שם נפתח חוג אזרחות אותו ניהלתי אני במקרה,וכמובן הקולנוע של "סדרס".

 כך חגגנו במסיבות

הרובע הראשון שנבנה כמובן היה רובע א'.

המוסדות העיקריים היו: ההסתדרות, לשכת העבודה וקופת-חולים.

החגיגות המשפחתיות נערכו בפחונים ובאולם הקולנוע של "סדרס". שם אני התחתנתי בשנת 1960.

הקשיים העיקריים שהכבידו על המתיישבים הראשונים:

קודם כל מחסור במקומות עבודה, מקום העבודה היחיד אז היה "יעור". למשל, כל היערות של היום באזור קריית-גת נטעו ע"י עולים חדשים. מזג האוויר הקשה בחורף והרוחות שהעיפו את הגגות, הצפות הצריפים, ובקיץ החום והשרב המעיקים ב"פחון".

מכאן ואילך, החלה אשדוד ללבוש צורה: הוקם המפעל התעשייתי הראשון: תעשיית רוגוזין, אחריו ליילוד, אשדוד, ובהמשך באה החלטת הממשלה על הקמת נמל עמוק מים באשדוד.הנמל נבנה ע"י סולל-בונה והיו אלה העולים החדשים שנקלטו ובנו את הנמל. היו אלה עובדים חסרי מקצוע ברובם פקידים, חייטים, סנדלרים ואחרים שגזרות רצונם העז לבנות ולהבנות.

הגענו עד-הלום לעם של למעלה ממאתיים אלף נפש, 17 רובעים ועוד ידינו נטויה!