מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי יצחק קציר, אני נשוי לאביגיל, אב לשלושה ילדים וסב ליותם ועוד תשעה נכדים.  נולדתי בתל אביב להורי אסתר וצבי קיטייקשר בקיץ תרצ"ח 1938. הייתי ילד אמצעי בין שתי אחיות. הורי עלו מפולניה מעיירה בשם ראדזיבילוב שהפכה לאחר מלחמת עולם שניה לחלק מאוקראינה. אבי עלה ארצה בשנת 1924 ועבד בהקמת תחנת החשמל בנהריים ,אמי עלתה ארצה בשנת 1932. בימי ילדותי גרנו בתל אביב, חמש נפשות בדירה שכורה של שני חדרים: הורי בחדר אחד ואנו שלושה ילדים בחדר שני.

בשנים הראשונות לאחר הקמתה הייתה המדינה עניה מאוד בגלל העלויות הגדולות של מלחמת השחרור, ובנוסף קליטת מאות אלפי יהודים ניצולי שואה מאירופה ופליטים מארצות ערב שהגיעו ללא כל רכוש והיה צריך לדאוג להם לדיור ללבוש ולאוכל. לכן מיד בתום המלחמה הונהג בארץ משטר צנע שמטרתו הייתה חלוקה שוויונית ככל האפשר של מוצרי מזון הלבשה והנעלה. מוצרי המזון החשובים כמו ביצים, חמאה, בשר, חלב, אטריות וכמו כן בגדים ונעליים אפשר היה לקנות אך ורק לפי נקודות שכל תושב קיבל בפנקסי נקודות אישיים. כך למשל הייתה הקצבה יומית לנפש של 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז. בהרבה מקרים השתמשו בתחליפים כמו אבקת חלב במקום חלב, ציקוריה במקום קפה ואבקת ביצים במקום ביצים. כדי לעשות חביתה היינו מערבבים כמה כפות של אבקת ביצים בכוס מים ומטגנים.

חלוקת המצרכים לפי נקודות נעשתה בחנות מכולת שאליה הייתה קשורה המשפחה. התפקיד שלי היה לדאוג ולהביא את מצרכי המזון שחולקו לפי הנקודות, ומכיוון שהיה מחסור תמידי היו תורים ארוכים לפני החנות. היו פעמים שבמכולת נגמרו המצרכים והייתי צריך ללכת למכולת מאוד מרוחקת כדי לקבל את ההקצבה לפי הנקודות. לקראת מסיבת בר המצווה שלי שהייתה בשנת 1951 קיבלנו הקצבה נוספת של נקודות כדי שנוכל לארח חברים ובני משפחה.

פנקס נקודות לחלוקת מזון מתקופת הצנע 

פירות ובשר כמעט ולא היו בנמצא. זכור לי שדודי, אח אמי, היה מגיע מדי פעם ומתחמק מהביקורות בדרכים ובאוטובוסים ומביא לנו מהקיבוץ עוף ותפוחי עץ, דבר ששימח אותי מאוד.

מטלה נוספת שהייתה לי בתקופת הצנע זה לדאוג שבמקרר יהיה תמיד קרח שגם אותו קיבלנו בהקצבה (לא היו עדיין מקררים חשמליים בארץ). המקרר היה בנוי ממגרה עליונה שלתוכה היו מכניסים קרח, מארגז אמצעי בו היו מאחסנים את מצרכי המזון, ובחלק תחתון שהיווה את מגירת הניקוז בה היו מתרכזים המים מהקרח שהופשר – אותה הייתי צריך לרוקן כל יום. הקרח היה מגיע בעגלת קרח ואני כשהייתי שומע את הפעמון של העגלון הייתי לוקח את המלקחיים המיוחדים לנשיאת קרח ורץ אל עגלת הקרח לקנות שליש בלוק קרח, אותו סחבתי הביתה. אהבתי ללקק את שבבי הקרח שניתזו מהבלוק כאשר העגלון בעזרת דקר היה חותך את הבלוק. הייתי אוסף אותם בכף ידי ומכניס לפי. לפעמים היו חתיכות גדולות יותר אותם הייתי מלקק.

חלוקת קרח

אלה הם מקצת מאירועי הצנע שחוויתי השזורים בשנים הראשונות של המדינה ובשנות ילדותי. לסיכום, אני שמח שהייתה לי האפשרות והזכות להעביר לנכדי יותם חלק מחוויות ילדותי בתקופת הצנע בשנותיה הראשונות של המדינה. ולספר לו שגם אם היה לנו מעט – שמחנו בחלקנו.

סרטון המסביר על תנאי תקופת הצנע:

הזוית האישית

הנכד יותם: למדתי מסבא על חוויות ילדותו ועל תקופת הצנע.

סבא יצחק: הייתה לי חוויה נעימה להיפגש עם נכדי במסגרת הקשר הרב דורי ולשוחח איתו על משפחתנו ועל שנותיה הראשונות של המדינה.