מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה ימרום. אני בת 12. כל מה שכתוב כאן, סיפר לי אבא שלי מזיכרונותיו. אני אתאר זאת כפי שאני שמעתי והבנתי ממנו.

זהו סיפור חייה של סבתא רבתא שלי. אותה לא הספקתי להכיר, אך לפי כל מה ששמעתי עליה מאבי, הייתי רוצה להכיר אותה.

 

ובכן, לאבא שלי קוראים ראובן, לאימא שלו (סבתא שלי) קוראים דיאנה, ולאימא שלה – סבתא רבתא שלי, קראו מניה, או בעברית מרים. שמי השני קרוי על שמה.

 

אבא מספר שסבתא רבתא שלי נולדה בפולין, בעיירה שאף אחד היום לא יודע את שמה, כמו גם את שם אמה של סבתא רבתא שלי. אנחנו משערים שקראו לה דינה, כפי שקוראים לסבתי. בכלל, סבתא רבתא שלי לא הייתה מספרת הרבה על הילדות שלה, כאילו ניסתה להסתיר משהו. אנו יודעים שהיא נולדה במשפחה עם הרבה אחים ואחיות (לא יודעים כמה בדיוק, אבל קרוב לעשרה) כשהיא, הקטנה שביניהם.

 

בין מעט הסיפורים שהיא כן סיפרה היה את הסיפור על הפוגרום בו נהרג אביה כשניסה להגן על אחותה הגדולה (שנהרגה גם היא) שהייתה אמורה להתחתן באותו היום. אבא מספר מפי סבתא רבתא, שהאחות שלה התחבאה תחת המיטה ורק צמתה הארוכה הסגירה אותה, כשבצבצה מקצה המיטה. כנראה שמקרה זה היה כל כך כואב בשביל סבתא רבתא שלי, עד שלא רצתה להיזכר באותה תקופה ולחזור אליה בשיחות.

 

את בעלה לעתיד (סבא רבא שלי) היא הכירה עוד בילדותה. הם נהגו לשחק בחצר ולמעשה גדלו יחד. אחרי זה, כשהתבגרו, התחתנו והקימו משפחה. נולדו להם שני ילדים, לבכור קראו מיכאל ולסבתא שלי דינה.

 

בין לידתו של מיכאל לבין הלידה של סבתא שלי (דינה) פרצה מלחמת העולם השנייה, והמשפחה של סבתא רבתא שלי עברה מפולין לרוסיה, בניסיון לחמוק מהנאצים. כך למעשה ניצלה המשפחה שלי מהשואה.

 

בהמשך היגרו חלק מאחיה של סבתא רבתא לארה"ב והקשר איתם אבד. סבתי מספרת שפעם אחד הגיעה חבילה מהאח של סבתא רבתא, מארה"ב, אבל היא כל כך פחדה מהשלטונות הרוסים, עד שהתכחשה לזה שהיה לה שם אח, והעדיפה להגיד שאין לה שום קרובי משפחה באמריקה.

 

חלק אחר מהאחים התפזרו בערים שונות ברוסיה. חלקם נפטרו במהלך השנים, אחות אחת היגרה עם משפחתה לגרמניה ואילו סבתא רבתא שלי עלתה בזקנתה ארצה עם בנה, בתה נכדה ונכדתה. כך יצא שכל המשפחה התפזרה לה בעולם.

 

במהלך השנים התפרנסה סבתא רבתא שלי מתפירה. לילות כימים עבדה על המכונה שלה כדי לפרנס את הבית. סבא רבה שלי עבד במפעל ועל אף שנחשב שהרוויח טוב, לא היה מספיק לפרנס את הבית לבדו. הוא נפטר בגיל צעיר והשאיר את סבתא רבתא שלי לבד.

 

ברוסיה היה אסור להחזיק עסק עצמאי כך שכל החיים סבתא רבתא שלי הסתירה את עבודתה ופחדה מאוד שילשינו עליה. מידי פעם היו מגיעים אנשים מהרשויות, שהיה אסור להם לדעת על העסק שלה. כדי לרצות אותם סבתא רבתא תפרה להם בגדים בחינם כל החיים.

 

בתה, הסבתא שלי, גרה יחד עם בנה (אבא שלי) עם סבתא רבתא. בבוקר כשאבא שלי היה מתעורר הוא ראה את סבתו רוכנת על מכונת התפירה עם חוט תפירה בפה. כך ראה אותה גם רגע לפני שהיה נרדם. היא המשיכה לעבוד גם בזקנתה, כשעלתה, ועזרה לבתה לשרוד בארץ החדשה. כשהתאשפזה בפעם האחרונה בשנת ה-90 לחייה, בדעת צלולה לחלוטין, עוד נותרה לה שמלה שלא הספיקה לסיים בביתה…      

 

אבא שלי "גדל על ברכיה" של סבתא רבתא. הוא מספר שסבתא רבתא אהבה אותו מאוד, שהיה לה לב גדול ואוהב. שהיא אהבה מאוד אנשים ונהגה לכולם תמיד בסבר פנים יפות. כך גם זוכרים אותה אחרים.