מאגר סיפורי מורשת

קצת על משפחתי…

שמי נילי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. אימי נולדה בפולין בתאריך 18.11.1918 בעיירה בשם אוסטרוב מזובייצקה. היא למדה בבית ספר יהודי. עלתה לארץ בשנת 1935 בגיל 17, בארץ חיכו לה סבתה ושתי אחיותיה שעלו קודם לישראל. בפולין נשארו אמה ושני אחיה, שנספו בשואה. אבי עמרם נולד במושבה משמר הירדן למשפחת מייסדי הישוב, הוא היה כבר הדור ה-3 בארץ. אבי השושלת צבי שניידר הגיע לצפת מאירופה בשנת 1882 בגיל 12, כשליווה את דודתו הזקנה שרצתה להיקבר בארץ הקודש. 12 אחיו שנשארו באירופה נספו בשואה. בשנת 1890 נישא לפייגה ועבר לגור במשמר הירדן. צבי הוליד את אריה שהתחתן עם בתיה, והם הולידו 12 ילדים שמהם נותרו בחיים 8, ואבי עמרם היה אחד מהם. המשפחה חיה מחקלאות וכשהילדים בגרו ולא הייתה פרנסה לכולם, חלק מהם נשלחו לנתניה והם היו ממייסדי העיר בשרון.

משמר הירדן

במלחמת השחרור נפלה משמר הירדן לידי הסורים. חלק מהתושבים נהרגו, חלקם נפלו בשבי הסורי ושהו בו כשמונה חודשים. משמר הירדן נהרסה כליל וכיום עומדת אנדרטה במקום בו היה ביתו של אבי ומשפחתו. עד מלחמת ששת הימים הייתה המושבה אזור מפורז שלא הייתה גישה אליו. המקום היחידי שהיה ניתן להגיע אליו היה בית הקברות של הישוב, שבו קבורים: סבי, דודי שנהרג על הגנת הישוב (אלעזר סגל) והאחיות הקטנות של אבי שמתו בגיל רך.

עליי

שמי נילי שפירושו "נצח ישראל לא ישקר". זה היה שמו של ארגון ריגול בארץ ישראל בשנות מלחמת העולם הראשונה, הארגון הוקם בשנת 1915 לסייע לאנגלים בפעולות ריגול כנגד הטורקים ובכיבוש הארץ. על שם ארגון זה נתנו לי הורי את שמי. נולדתי בתאריך 30.4.1944 בתל אביב, בת למיכלה לבית אולשקר ולעמרם שניידר. מיום היוולדי רוב חיי גרתי בנתניה, כילדה גדלתי בשכונה שנקראה גבע. גרנו בשכונה של בתים פרטיים, דלתות הבית תמיד היו פתוחות. בבית דיברו עברית, ההורים ביניהם דיברו יידיש כדי שאנחנו הילדים לא נבין. הילדות שלי הייתה מלאת חוויות: משחקים בשכונה עם ילדי השכונה, מחבואים, קלאס , חמש אבנים, טיפוס על עצים כדי לקטוף תותי עץ. נולדתי לפני מלחמת השחרור, ונשארו לי כמה זיכרונות מתקופת המנדט הבריטי. אני זוכרת את החיילים הבריטים שבאו לביתנו לחפש נשק מוסתר ואני התחבאתי מתחת למכונת התפירה. את החיילים הסקוטים עם החצאיות שישבו בבית קפה ושתו בירה. אני זוכרת בילדותי שבימי העצמאות היו עורכים מצעד צבאי ברחובה הראשי של נתניה. למדתי בבית ספר עממי בשם איתמר בן אב"י ותיכון בבית הספר טשרניחובסקי. בנעוריי הייתי חברה בתנועת הנוער העובד והלומד שהקנתה לי הרבה ערכים לחיים, יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים כדי לעזור להם בזמן חופשות הקיץ שלנו. שירתי בצבא בחיל האוויר כמוכמת, שם הכרתי את סבא יואל. התחתנו לאחר השחרור מהצבא בשנת 1965. הבאנו לעולם שלושה ילדים: אורן, גילת (אימא של אילון), ואפרת. בשנת 1983 יצאנו לשליחות של בנק לאומי לפנמה ושם גרנו 4 שנים. הילדים למדו בבית ספר היהודי על שם אלברט איינשטיין. גילת ואורן סיימו שם תיכון וחזרו לארץ והתגייסו לצבא.

מכונת התפירה 'סינגר' שהייתה בבית הוריי

כיום אני עובדת כסוכנת נסיעות מעל 30 שנה. בזמני הפנוי אני לומדת במכון אבשלום המשלב לימודים וטיולים בארץ. אני אוהבת תאטרון, מוזיקה, ביקור במוזיאונים. את רוב זמני הפנוי אני מבלה עם נכדותיי ליהי ואילון, אני מעורבת מאוד בחייהן ובגידולן.

גלגולו של חפץ

סיר החמין שעובר במשפחתנו מזה שלושה דורות. זה סיר אלומיניום פשוט שאבי עמרם בישל בסיר ולימד אותי את המתכון. אני המשכתי לבשל בסיר זה את אותו מתכון. בתי גילת ממשיכה במסורת המשפחתית, לבשל בסיר זה.

הזוית האישית

סבתא נילי והנכדה אילון: התחברנו יותר מהרגיל אחת לשנייה ולמדנו המון דברים על המשפחה.