מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב, בינואר 1946. אמי עלתה לארץ מטורקיה 1924בשנת כאשר הייתה בת שנתיים ואבי נולד בשנת 1916 בירושלים (דור חמישי בארץ).

גדלתי בתל אביב באזור כיכר מסריק ולמדתי בבית ספר "הכרמל" (עממי) ובתיכון מקצועי "אורט יד סינגלובסקי".

התגייסתי לצבא בשנת 1963 ושרתתי כנציג חיל האוויר בלשכות הגיוס בארץ. תפקידי היה למיין ולהעביר בחינות מועמדים לקורס טיס ותלמידים לבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. השתחררתי מהצבא בנובמבר 1965 ולאחר כשנה התחלתי ללמוד כסטודנט בפקולטה להנדסה תעשייה וניהול בטכניון שבחיפה.

כשנה לאחר התחלת לימודיי (בחודש יוני 1967) פרצה מלחמת ששת הימים ואני וחלק גדול מחבריי ללימודים גויסנו למילואים והשתתפנו במלחמה בחצי האי סיני. סיימתי את לימודי בטכניון ביולי 1970 וחודש לאחר מכן נישאתי לרעייתי חנה ז"ל.

לאחר לימודיי, התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית במחלקת ענ"א (עיבוד נתונים אוטומטי). במסגרת תפקידי הייתי מהמייסדים של תכניות המחשוב להרכבה סופית של מטוסי המנהלים "WEST WIND" שיוצרו בתעשייה האווירית, כמו גם מערכות נשק מתקדמות אחרות של אותם ימים (טילי גבריאל, טילי יריחו ועוד).

ביולי 1971 נולד בני הבכור ניר, שגר כיום עם משפחתו בלונג איילנד, ניו יורק, ארצות הברית, ועוסק בתחום ה-HI-TECH.

בשישי לאוקטובר שנת 1973, פרצה מלחמת יום כיפור בה השתתפתי בגזרת רמת הגולן, ולאחר מכן באזור החווה הסינית שבסיני. כחודש לאחר פרוץ המלחמה נולד בני השני, עמית, אבא של ליעד.

במהלך שנותיי עברתי מספר תחומי עשייה. למעשה משנת 1976 ניהלתי עסקים כעצמאי בתחום ניהול וייעוץ סיכונים וביטוחים, יבוא ושיווק חלפים למכשירי חשמל, והחל משנת 1998 לאחר שעברתי קורס להנדסת תוכנה, אני עוסק עד היום בתחום המחשבים והתוכנות.

בשנת 2004 התחתן בני ניר בארה"ב ושנה לאחר מכן התחתן בני השני עמית בישראל. כיום יש לי שתי נכדות ונכד בארה"ב מבני ניר, ושלושה נכדים מקסימים, כשליעד הוא הגדול ביניהם בארץ.

מלחמת יום כיפור (אוק' 1973)

ביום כיפור 6.10.1973, שהייתי בבית הורי בתל אביב, בשעה שאשתי חנה (שהייתה בהריון בחודש התשיעי) ובני הגדול ניר נשארו בביתנו בעיר בת ים. בבוקר הלכתי עם אבי (משה יושע ז"ל) לבית הכנסת הקרוב למקום מגורי הורי, להתפלל את תפילות יום כיפור.

במהלך התפילה בשעות הבוקר המאוחרות שמענו רעשים של מספר מכוניות שעברו ברחוב, דבר שהיה מאוד חריג ולא מקובל בימי כיפור קודמים.

בשעה שתיים בצהריים שמענו אזעקה עם צפירות עולות ויורדות. מיד הבנו שפרצה מלחמה עם מצריים. חזרתי מיד לבית הורי ומשם נסעתי חזרה לביתי בבת ים. ברדיו התחילו לשדר סיסמאות לגבי התגייסות חיילי המילואים ואני בתוכם. ארזתי תרמיל עם מספר חפצים אישיים ונסעתי למקום הכינוס של יחידת המילואים שלי שהייתה משובצת ללחימה ברמת הגולן.

ברמת הגולן הוצבנו באזור תל סקי, והופצצנו מדי יום בעשרות פגזים של הצבא הסורי. הקשר עם הבית היה רופף מאוד ויכולנו לדבר באמצעות טלפון שדה שהצבא התקין, בערך פעם בשבוע למספר דקות.

לאחר כחודש מיום גיוסי למילואים הועברה יחידתי לסיני לאזור החווה הסינית, שהייתה ממוקמת באזור איסמעיליה בקרבת האגם המר הגדול, שבה התנהלו שבועיים קודם לכן, קרבות כבדים ביותר עם הצבא המצרי שהצליח באמצעות שימוש בטילי סאגר לגרום לאבדות גדולות בקרב חילי צה"ל.

מספר ימים לאחר שהגענו לסיני קיבלתי מברק מהבית ובו התבשרתי על הולדתו בשלום של בני השני עמית. קיבלתי חופשה של מספר ימים כדי לחזור הביתה לחגיגת ברית המילה של בני שהתקיימה ביום ה-18 לנובמבר 1973. הייתי בחופשה כחמישה ימים ולאחר מכן חזרתי ליחידתי ולחברי בצבא, שהיו מוצבים עדיין כ-300 מטר מול הצבא המצרי באזור החווה הסינית.

מדי ערב שמענו קריאות של החיילים המצריים שקללו והקניטו אותנו, אבל היות וכבר הסתיימה המלחמה לא היינו מעורבים בקרבות נוספים. מאחר וחלק מהצבא הישראלי עבר ותפס שטחים מעבר לגדה המערבית של תעלת סואץ עוד בזמן המלחמה, במבצע אבירי לב, על ידי אוגדה 143 בפיקודו של אריק שרון (בשטח מצרים, באפריקה) והגיע עד הק"מ ה-101 בכביש לקהיר, יכולנו לנסוע ולחצות את תעלת סואץ לגדה המערבית שלה (על גשר הגלילים שהוקם בזמן הקרבות מעל התעלה).

ביקרנו באזור האגם המר הגדול והעיר סואץ, שהיו בשליטת חיילי צה"ל. התרשמנו מצורת החיים והבנייה של המצרים במקומות אלה, וזו הייתה למעשה הפעם הראשונה שדרכתי על אדמת אפריקה.

לימים, בשנת 1982 לאחר הסכם השלום שנחתם עם מצרים בשנת 1979, נסענו כל המשפחה שכללה את בני עמית, לטיול מאורגן באוטובוס למצרים והגענו עד קהיר הבירה. למעשה הרגשתי באותו ביקור במצרים הרגשה של סגירת מעגל.

בשרות הצבאי

"הקשר הישראלי שלי" – 70 שנה למדינה

הפגז  בלב  תל – אביב

בשעות הערב, ביום השלישי למלחמת ששת הימים, בתאריך 8/6/1967, היום בו שוחרר הכותל המערבי, שהייתי יחד עם יחידת המילואים בה שרתתי בסיני והשתתפתי במלחמה כנגד הצבא המצרי בחצי האי סיני.

בסביבות השעה 19:30 נשמעה אזעקה בתל-אביב וכל התושבים נקראו להיכנס למקלטים. הורי ואחיותיי שגרו במרכז תל אביב ליד ככר מסריק, שמעו אמנם את האזעקה, אך מאחר ובבניין בו גרנו לא היה מקלט, נשארו בחדר הדירה שבקומה הראשונה שפנתה לחצר בכיוון צפון.

אחותי הגדולה יותר, שהייתה אז בת 15, לא שהתה בדירה באותו הזמן היות והתנדבה יחד עם חברתה לעזרה בבית החולים איכילוב לא רחוק מביתנו.

בחדר נשארו באותו זמן הורי ואחותי הקטנה ויטל, שהייתה אז בת פחות משלוש ונשארה במיטתה. כחמש דקות לאחר שנשמעה האזעקה, החריד פיצוץ עז את הדירה ונגרם הרס רב לחדר בו נמצאו הורי ואחותי הקטנה והרס מוחלט לחדר הסמוך ששימש את אחותי הגדולה יותר, אמנונה.

בדיעבד, התברר כי נס גדול קרה למשפחתי. פגז שנורה מאזור קלקיליה מתותח ירדני "לונג טום" 155 מ"מ, הצליח לעבור מרחק של עשרות ק"מ ולנחות על הדירה של הורי בלב תל אביב. למזלם של הורי ואחותי, מלבד הרס גדול שנגרם לדירה, הם לא נפצעו, ופרט להלם גדול בו לקו לא נזקקו לטיפול רפואי כלשהו.

אני, ששהיתי באותו זמן כאמור במלחמה בסיני, לא הייתי מודע כלל לכל האירועים הללו וכל המידע נודע לי כתוצאה ממברק שנשלח אלי ע"י משפחתי, בו צוין כי לכולם שלום והם יצאו מכל המקרה המצער בנס גדול ונגרם נזק לרכוש בלבד.

אמי שמרה במשך זמן רב את רסיסי הפגז שהיו חדים כתער ואשר נעצרו כחצי מטר מהמקום בו שהו בחדר בזמן שהתפוצץ על קיר הדירה.

 הכתבה בעיתון על הפגז שפגע בבית הורי

3 דירות נפגעו במרכז תל אביב

הנזק בדירה לאחר נפילת הפגז

הזוית האישית

שלמה: התכנית החזירה אותי לחוויות הילדות ולמאורעות חשובים ומשמעותיים שעברתי במהלך חיי. חוויתי מחדש מספר מקרים שהיו מאוד חשובים והשאירו בי חוויות עמוקות וזיכרונות מרתקים שלא אשכח לעולם. מאוד נהניתי מהחוויה שהתכנית יצרה אצלי בשלב זה של חיי.

ליעד: אהבתי את התכנית בגלל שהיא נתנה לי עוד מידע בעל ערך על סבי ונהניתי מאוד לבלות זמן איכות וללמוד עליו.