מאגר סיפורי מורשת

פאולה יהודית גוטמן נולדה בבואנוס איירס (Buenos Aires) שבארגנטינה בשנת 1953. לאחר נישואיה עברה לגור בקולומביה, שבה גידלה את שני ילדיה, ועבדה כמורה לספרדית ולספרות כללית. כיום היא גרה בשכונת נווה יוסף שבחיפה, פעילה ומתנדבת במתנ"ס המקומי. גם כאן היא מלמדת ספרדית, והיא אף עוזרת לעולים חדשים מדרום אמריקה בצעדיהם הראשונים בארץ ומשתתפת בתוכנית "שיחון של"מ", שכחלק ממנה היא נפגשת עם מתנדבת לשיחות כדי לשפר את הדיבור והקריאה בעברית.

מאז ילדותה חלמה פאולה יהודית לעלות לישראל. היא חיכתה עד שהילדים יגדלו ויסתדרו ואז פנתה לסוכנות היהודית בבוגוטה (Bogotá) וביקשה לעלות ארצה. "בכל יום שאני מתעוררת בבית שלי, אני שותה מאטֶה, אוכלת ריבת חלב עם פנקייק, משקיפה על הים דרך החלון ומודה לאלוהים על שזכיתי לחיות כאן, בישראל."

פאולה יהודית כילדה עם משפחתה בארגנטינה

עד גיל 23 גדלה פאולה יהודית בבואנוס איירס. הוריה נולדו שם, ולימים היה אביה חבר בתנועת "השומר הצעיר" שם. את האהבה למסורת היהודית קיבלה מבית הסבא והסבתא, אצלם חגגו את החגים ואכלו ארוחות ערב וחגים ואיתם הייתה הולכת לבית הכנסת. סבה של פאולה יהודית היה חבר ב"אמיה" (AMIA), ארגון המאגד את כל יהודי ארגנטינה. הבניין של הארגון פוצץ על ידי טרוריסטים ב-18 ביולי 1994. אירוע שפאולה יהודית לא תשכח לעולם הואיל והייתה ממש בקרבת הבניין בעת הפיגוע. בסופי השבוע היו הילדים ובני הנוער הולכים למועדונים של הקהילה, שבהם היה גם תיאטרון יידיש.

 פאולה יהודית עם המשפחה המורחבת, בארגנטינה

ימים קשים עברו על הקהילה בזמן שלטונו של הנשיא פֵּרון, שקלט במדינה את הפושעים הנאצים. גם לא היה קל בימי שלטון החונטה הצבאית, שהעמידה את הקהילה בסכנה. אנשים נחטפו ונרצחו, והפחד שרר ברחובות העיר. פאולה יהודית הייתה פעילה פוליטית, ומשפחתה לא ראתה זאת בחיוב. מה שהציל אותה הוא העובדה שבגיל 23 הכירה את בן זוגה הלא יהודי, ושניהם עברו לגור בקולומביה. הוריה שמחו יותר שעזבה את ארגנטינה ושמחו פחות שנישאה ללא יהודי. הקהילה בבוגוטה עשירה ומסוגרת ולא האירה פניה לזרים. משום כך החליטה פאולה יהודית להגשים את חלומה ולעלות לארץ ישראל, תוך שהיא מוותרת על זכויותיה הכלכליות ומשאירה את ילדיה, שנישאו אף הם ללא יהודים. אף על פי כן הם שומרים על המסורת היהודית, ובכל יום שישי היא מדליקה איתם נרות שבת באמצעות הסקייפ.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות.