מאגר סיפורי מורשת

העלייה מקולומביה לישראל

ילדותי בבוגוטה

נולדתי ב17 לאפריל 1947 בבוגוטה עיר הבירה של קולומביה. אני הבן הבכור מתוך ארבעה ילדים שנולדו להוריי, משה ומרוחה. לאבי הייתה חנות ללבוש ונעליים. אמי הייתה עקרת בית ועזרה לאבא שלי בחנות אחר הצהריים.

בילדותי גרנו בשכונה ללא יהודים ולאבי היה בית מלאכה לנעלי בית מעור, בכמה מחדרי הבית הדו קומתי שגרנו בו. בבית מלאכה זה ביליתי הרבה ושיחקנו שם – אני ומשפחתי.

בגיל צעיר מאוד לימדו אותי בבית קריאה, כתיבה וחשבון. בית הספר הראשון שלי היה בית ספר בשכונה, קרוב לבית, שבו היו רק שתי כיתות. אני התחלתי ללמוד בבית ספר בכיתה ב'. אחריי שנתיים עברנו לבית אחר בשכונה חדשה. התחלתי ללמוד שם בכיתה ד' בבית ספר האמריקאי, שם נשארתי עד סוף התיכון. בכיתה שלי היו שישה יהודים והשאר היו נוצרים. בית הספר היה מעולה, נתן לתלמידיו חינוך וידע רחבים. סיימתי את התיכון בגיל 16 וחצי.

תמונת המחזור

במקביל ללימודים הצטרפתי עם כמה חברים לתנועת הנוער "בני עקיבא", תנועה זו התקיימה זמן קצר. לאחר מכן עברנו לתנועת הנוער "השומר הצעיר" שהייתה תהילה. בתנועה התנהלו פעילויות תרבותיות ומהנות, טיולים ומחנות. היינו נפגשים כל שבוע בימי שישי לקבלת שבת ובשבתות היינו בפעולות רגילות.

העלייה לארץ

בסוף 1963 התארגן גרעין העלייה הראשון של התנועה לישראל. בגרעין היו 10 חברים וחברות, חלקם מבוגרי התנועה וחלקם (כמוני) שסיימו את לימודי התיכון והיו מוכנים לעלות לארץ ישראל.

הסתדרות השומר הצעיר בבוגוטה

שליח התנועה היה גם השליח של הסוכנות היהודית, והוא אירגן את כל המסע לישראל. בימים ההם של תחילת 1964 התחבורה לישראל הייתה דרך הים, באנייה. לקראת העלייה התקיימה מסיבת פרידה של הקהילה היהודית הקטנה שאז כללה 9,000 איש, באחד מבתיי התאטרון. הייתה תכנית שכללה דברי פרידה וברכות משגריר ישראל בקולומביה ומאנשי הקהילה.

לאחר מכן יצאנו לשדה התעופה של בוגוטה (עיר בגובה 2,600 מטר בהריי האנדים), טסנו משם לעיר קאלי ומשם דרך כביש לעיר הנמל בואנה-ונטורה (פירוש השם מזל טוב) בחופי האוקיינוס השקט. בעיר הנמל חיכינו יומיים להגעת האנייה ובינתיים שיכנו אותנו בבית מלון.

השיט לארץ באנייה דוניזטי

עלינו על אוניה איטלקית – בשם דוניזטי, שהפליגה מצ'ילה ועד איטליה. אניית נוסעים מפוארת ואנחנו נסענו במחלקה הזולה לתיירים. עקב זה שהשליח היה גם השליח של התנועה, סידרו לנו מסלול נסיעה מיוחד שכלל גם מעבר דרך תעלת פנמה, ולאחר מכן הגעה לנמל קרטחנה בחוף האטלנטי של קולומביה. קרטחנה היא עיר נמל עתיקה ומאוד יפה וציורית. משם הפלגנו לחציית האוקינוס האטלנטי. זמן החצייה היה כשבועיים, באוניה היו פעילויות, מסיבות, אוכל מצוין, משחקים.

זכורה לי מסיבה אחת במיוחד והיא מעבר מאזור הטרופי למעבר קו הרוחב שמסמן אזור חדש. זאת מסיבת תחפושות עם מסורת עתיקה שחוגגים כל הימיים לכבוד אל הים נפטון כדי להבטיח הפלגה שקטה.

אחרי שחצינו את האוקיינוס הגענו לאיים הקנריים (בספרד). הכפרים והנמל היו כמו באגדות. למרות שהגענו בשעה שלוש לפנות בוקר, החנויות והמסעדות נפתחו בשבילנו. משם המשכנו לנמלים אחרים בים התיכון- ברצלונה, ניס (צרפת) ובסוף לנפולי (איטליה) התחנה האחרונה בהפלגה הזו.

טיול באירופה

ירדנו לעיר והתחלנו להתארגן לטיול בכמה ארצות אירופה.שכרנו מיניבוס פולקסווגן לעשרה אנשים. טיילנו באוטו זה באיטליה, שוויץ, צרפת, בלגיה, הולנד וחזרנו לאיטליה. בטיול ראינו מקומות חשובים רומא, פריז, אמסטרדם, ברן, פירנצה, נפולי, פיזה ועוד ועוד…  ראינו מקומות חשובים כמו בית אנה פרנק, מוזאון הלובר, מגדל אייפל, מגדל פיזה ועוד ועוד. בסוף הטיול שארך כחודש חזרנו לנפולי, החזרנו את המכונית השכורה והתכוננו לנסיעה לישראל.

ההפלגה מנפולי לארץ

חיכינו שבוע ימים עד שתגיע האנייה 'תיאודור הרצל' (אנייה ישראלית) ועלינו על האנייה יחד עם הרבה עולים מרומניה שגם עלו איתנו לארץ. אחרי הרבה ימי הפלגה מרגשים ראינו מוקדם בבוקר ב-15 באפריל את הר הכרמל זוהר באור השמש.

הגענו ארצה!

הקליטה בקיבוץ יחיעם

את סידורי הקליטה הראשונים עשינו על האנייה עצמה ולאחר שאנייה עגנה בנמל חיפה, ירדנו ממנה ונכנסנו לאולם קבלת הנוסעים בנמל חיפה. קיבלו את פנינו פקידים של הסוכנות היהודית ומשרד הפנים שטיפלו בעולים החדשים. לאחר רשימת הפרטים האישיים קיבלנו תעודות עולה חדשות של מדינת ישראל.

בנמל המתינו לקבוצה שלנו שני אנשים מקיבוץ יחיעם שאמורים להיות המדריכים שלנו: יוסי עשת ורבקה גרשון. יחד איתם עלינו למוניות שהובילו אותנו צפונה לקיבוץ יחיעם.

נסענו כמובן דרך הקריות, נהריה ובסוף בכביש צר ומפותל שהוביל ליחיעם. מרחוק ראינו את המבצר הצלבני בראש ההר וכשהתקרבנו ראינו את הבתים והמבנים הנוספים של הקיבוץ. הובילו איתנו לחדר האוכל שהיה אז. שם אכלנו ארוחת צהריים עם חברי הקיבוץ שקיבלו אותנו בסקרנות ובאהבה רבה. לאחר מכן לקחו אותנו לחדרים שלנו בצריפי עץ פשוטים עם שירותים משותפים ומקלחת משותפת של כל הקיבוץ.

אחרי כמה ימים של הסתגלות למקום החדש, חילקו אותנו לכיתות ללימוד עברית באולפן לפי רמת הידע. אני לא ידעתי כלום, לכן שובצתי בכיתה נמוכה ולאחר כשלושה חודשים ידעתי כבר עברית.

שיבצו אותנו גם לעבודות בענפי הקיבוץ מטבח, חצר, בתי ילדים ובחקלאות, בננות, פרדס ואבוקדו. זאת למעשה התחלת חיי בקיבוץ יחיעם בו אני חבר עד היום הזה.

תמונה משפחתית

הזוית האישית

כליל: נהנתי מתהליך העבודה בתכנית הקשר הרב דורי. הכרתי סיפורים על סבא שלי שלא הכרתי לפני. נהנתי מאוד מהמפגש של משחקי הילדות. המפגשים עם סבא קרבו אותנו ואני מרגישה שאני מכירה אותו יותר טוב. נהנתי במיוחד מהטיול שלנו למוזיאון בית התפוצות.תערוכת ההומור הייתה משעשעת והסיפורים היו מעניינים.

אריה: המפגשים של שילוב הדורות היו מהנים במיוחד. שמחתי מאוד לראות אתכן משתתפות בפעילויות. בשבילי זאת שמחה גדולה לשתף אתכן בחוויות ימי ילדותי ועליתי לארץ. מקווה מאוד שלמדתן דברים חדשים.

שקד וענבר: סבא אריה אינו סבא שלנו, אך היה לנו מרתק להקשיב לסיפורים שהוא סיפר. נהננו מכל התהליך, במיוחד מהמפגש של משחקי הילדות. תודה.