מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל אושרי נולדה בדרום תימן באי עדן, למשפחת בן שלום חודפי, אבא חיים ואמא זהרה מרים. סבתא שלי הקטנה במשפחה ולה 5 אחיות ואחים: בנימין, מרים, חנה, אורה ומזל. ארבעה מהאחים נפטרו בתימן, סבתא שלי לא הכירה אותם בכלל, היא נולדה לאחר מותם. 

 

אביה היה מורה בבית הספר היהודי "לה סקול". הוא לימד מקצועות כלליים. אמה היתה עקרת בית. בסוף שנת 1949 היתה שבת פרעות, בתקופה ההיא רוב יהודי עדן החליטו לעלות ארצה. לפני שבת הפרעות אביה היה משוחרי העליה והיה מבריח את כל הצעירים באניות לארץ ישראל. כשראו המקומיים זאת הם התרעמו ופנו לאו"ם. היתה חקירה בעניין ובעקבות זאת האנגלים מנעו יציאת גברים בגיל 18 – 45 לארץ ישראל. הורשו לצאת רק נשים, זקנים וטף. במטוס הראשון שעלה ארצה בסוף שנת 1949 סבתי, אחותה ואמה עלו ארצה. הן הגיעו למחנה עולים בעתלית. כל הנשים התארגנו והפגינו למשלחות האו"ם וביקשו את הבעלים והגברים שיעלו ארצה ויתאחדו עם משפחותיהם. אחרי 3 חודשים של הפגנות אביה עלה ארצה בין הראשונים, והתאחד עם משפחתו בעתלית.

 

מעתלית עברו כולם למושב אלקוש בגבול לבנון. בתחילה היה להם קשה להתאקלם באזור כי הם באו מעיר תוססת. אמא של סבתי התנגדה להישאר שם מכיוון שרצתה בית למשפחה. סבתי עברה לועד הפועל בתל אביב. לאחר חודשיים של הפגנות הציעו למשפחה לעבור לחדרה אגרובנק הם הסכימו. באגרובנק היו כ- 20 צריפים, הם גרו בצריף כ- 8 חודשים. אבא של סבתא עבד בעיריית חדרה, אמה עבדה במשק בית. לאחר מכן נבנו בתים בשיכון הפועל מזרחי בחדרה, אבא של סבתא קנה שם בית והם עברו לגור שם. סבתא שלי למדה בגן באגרובנק ולאחר מכן בבי"ס יסודי תחכמוני. כשסבתא הגיעה לגיל תיכון היתה אפליה בין עדות המזרח ואשכנזים ולכן סבתא לא למדה בתיכון רגיל. סבתא שלי למדה באופן פרטי. סבתא גם למדה תפירה ובגיל צעיר מאוד התחילה לעבוד עם תופרת בחנות בגדים ובהפעלת מכונות רקמה. כשסבתא הגיעה לגיל 15 היא התחילה לעבוד במפעלי נייר בחדרה עד שהתחתנה בגיל 20. סבתא שלי לא התגייסה לצבא כי ההורים שלה לא הסכימו, הם דאגו לה מאוד.

 

תשע"ה, 2015