מאגר סיפורי מורשת

איבגי אליס – סיפור עלייה

שלום, שמי איבגי אליס, עליתי לארץ ישראל בשנת 1963 ממרוקו. מסלול העלייה שלי היה ממרוקו לצרפת ומצרפת טסתי לישראל.

עליתי ארצה מתוך תחושה של שליחות ורצון עז לחזור לארץ אבותיי.

מאז ילדותי שמעתי סיפורים על ארץ ישראל ותמיד ידעתי שיגיע הרגע, שבו אעלה יחד עם משפחתי לארץ ישראל, מעין חלום ילדות אישי.

לצד הרצון לעלות לארץ תמיד כונן בי החשש והפחד לעלות למקום חדש, שפה חדשה, אל הלא נודע. חרף זאת רציתי זאת בכל מאודי וידעתי שאתמודד עם כל אתגר אשר יגיע כי אין דבר העומד

בפני הרצון.

עליתי ארצה, עם בעלי יעקב ז"ל, ובתי שרה, יחד עם הורי בעלי ז"ל. התמקמנו תחילה במושב דובב שבצפון הארץ, גרנו שם במשך 3 שנים ונולדו לנו ילדים.

למדתי באולפן ללימודי השפה העברית, דבר שהקל עליי מאוד בהתאקלמותי בארץ וכן התגברתי על קשיי השפה.

בשנת 1971 עברנו לעיר קרית גת, שבדרום הארץ, בעקבות פיגוע שאירע באוטובוס הילדים בתוך היישוב, דובב, שבו נהרגו ילדים וחברי מושב. כבר לא היה בטוח שם. גם משום שמשפחתו של בעלי כבר התגוררה בקריית גת.

בסופו של דבר, קרית גת הייתה התחנה הסופית, השתקענו בעיר נולדו לנו ילדים שגדלו והתחנכו בעיר, והקימו משפחות.

כיום אני אמא גאה לשבעה ילדים, סבתא גאה לשלושים נכדים וארבעה נינים.

אציין כי אני מאוד גאה במדינה שלי, בבית שלי, ופונה אל  כל יהודי התפוצות לעלות ארצה כי אין מקום טוב יותר ליהודים, ללא אנטישמיות, ללא פחד ולהרגיש תמיד את תחושת השייכות

והביטחון שאין בשום מקום אחר בעולם.

הזוית האישית

עידו: למדתי רבות מתוך סיפורה האישי של סבתי על אהבת הארץ כוח רצון, תעוזה ונחישות.