מאגר סיפורי מורשת

 

סבתא בלה ווסקובויניק, נולדה בשנת 1949. היא עלתה לארץ מאוקריינה בשנת 1990.

סבתא בלה עלתה לארץ מהעיר צ'רניבצי שבאוקראינה ביולי 1990.

סבתא עלתה לארץ עם שני ילדיה, שרון ושמעון ועם בעלה שנפטר כמה שנים לאחר עליתם. מוטיב העלייה של בלה לארץ היה שאמה כבר בשנות ה- 50 חלמה לעלות לארץ ולבקר את  אחותה שגרה שם, אך באותה תקופה לא ניתן היה לצאת מברית המועצות.

 

 

צ'רניבצי במפת אוקראינה

 בשנת 1975 נפטרה האחות שחיה בארץ, ולאחר כמה שנים נפטרה גם אמה של סבתא. בשנת העלייה של סבתא ,1990, הרשו לה לעלות כי באותה תקופה פתחה ברית המועצות את שעריה ואפשרה לעלות לארץ. כשסבתא ומשפחתה הגיעו לארץ הם הלכו לאולפן שבו למדו לקרוא, לכתוב ולדבר עברית.

לסבתא יש השכלה מרובה אבל כשעלתה לארץ נאלצה לשנות מקצוע. העובדה שלמדה באוניברסיטה באוקראינה ושגמרה שם תואר שני עזרה לה להתקבל בארץ לקורס בהנהלת חשבונות. לאחר שסיימה את הקורס, עבדה סבתא בעבודה זו במשך 19 שנה ובגיל 62 יצאה לפנסיה. סבתא הייתה בפנסיה רק חצי שנה וחזרה לעבוד במשרה חלקית במשרד תיווך בשל בעיות כלכליות.

 קצת על הילדים:

לאחר שאימי (שרון) עלתה לארץ עם אביה, אמה ואחיה, היא התחילה לשרת בצבא, ולאחר מיכן למדה באוניברסיטת חיפה מתמטיקה ומחשבים. באוניברסיטה היא הכירה את אבי (עופר), ולאחר כמה שנים הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים: אחי הגדול איתי ואני. משפחתנו גרה בת"א והוריי עובדים בהייטק.

 

דודי שמעון (בנה הקטן של סבתא), קטן מאימי ב-7 שנים. שמעון עלה  לארץ כילד בן 9 וסיים את לימודיו בבית ספר בארץ. כשסיים את שירותו בצבא, למד שמעון כלכלה וניהול במכללת נצרת עלית. במכללה הוא הכיר את אשתו לעתיד נטי. כיום שמעון עובד במפעל "טאוור" בעיר מגדל העמק וגר בתל עדשים עם אשתו ובתו הקטנה שי.

השנה בחודש יולי 2015, זו תהיה השנה ה-25 של סבתא בארץ. סבתא חיה חיים מאושרים בנצרת עילית, בידיעה שיש דור המשך למשפחתה.

תשע"ה