מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם ליבוביץ סבא של אריאל, משתתפים ביחד השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

כשעליתי לארץ מצ'כיה בשנת 1949 עם אבי ואימי גרנו בבית שאן.

לאבא שלי הייתה נגריה ואמא שלי ניהלה מזנון. אני הייתי בן שנתיים. בהתחלה היה קשה, היינו צריכים ללמוד לדבר עברית ולהשתלב בחברה. הייתי בן יחיד. ההורים עבדו שעות רבות בכדי לפרנס ולהביא כסף הביתה. הייתי מבלה שעות רבות אתם בעבודה, בעיקר במזנון של אמי.

בית הספר היסודי בעיר היה ממוקם בתוך שרידים של מבצר צלבני עתיק. הכיתות היו מצריפים עשויים מעץ שהביאו מאירופה לאחר השואה. כל בוקר, כל התלמידים היו נאספים ברחבה בתחתית המדרגות והיינו עולים למסדר בוקר ברחבה הגדולה. במסדר היו מניפים כל בוקר את הדגל והיינו שרים את ההמנון הלאומי.

התקופה במדינה הייתה תקופת צנע, לא היה את השפע שיש היום לא רק באוכל, בכלל החיים של כולם היו מאוד צנועים. לא היה את כל השפע שיש היום, לא היו טלוויזיות, מחשבים או טלפונים. בכתות הלימוד בבית הספר לא היה דבר מלבד לוח ענק בצבע ירוק למורה, ולתלמידים היה שולחנות וכסאות מעץ. בכתה שלי היו כ – 30 תלמידים, לא הייתה תלבושת אחידה וכל ילד הגיע עם בגדים שבדרך כלל קיבלנו מהדודה, מהשכן או מהחברים. לא היו לנו בגדים חדשים ולא כל יום היינו מחליפים. כל תלמיד היה מגיע בבוקר ומניח את ילקוטו על הכיסא. בילקוטים היה לנו מעט מאוד ציוד, מחברת אחת או שתיים, עפרונות ומחק. לא היה השפע שיש לכן כיום, טושים, צבעים זוהרים, מרקרים ועוד.

לכל אחד הייתה ארוחת עשר שכללה סנדויץ עם קצת חמאה או גבינה ובצד ירק. הסנדוויץ היה עטוף בנייר גבינה לשמור על טריותו. נייר גבינה הכוונה לניר פרגמנט ששמר על טריות הגבינה ולכן ארזו בו כריכים לבית הספר או לעבודה. בהפסקת אוכל היינו יושבים ואוכלים יחדיו ותמיד מסתכלים מה החברים אוכלים ולמי היה משהו טעים ומיוחד שבדרך כלל היו מביאים מחו"ל או מת"א.

בבית הספר היו לנו שיעורי עברית, חשבון, נגרות, כלכלת בית וקצת תורה. לא היו מקצועות כמו מדעים אנגלית או ספרות. את שיעורי ההתעמלות עשינו במגרש הריק שלרגלי המצודה הצלבנית, לא היו אולמות ספורט ולתלמידים לא הייתה תלבושת ספורט.

בסמוך לבית הספר היה מגרש חול ענק ששימש לנו לריצה, למשחקי כדור רגל, תופסת, כדור עף וכל משחקי הספורט השונים. לבית הספר היינו הולכים כולם ברגל. בסוף היום הייתי הולך  לאורך הנחל שזרם מהסחנה בתוך העיר למזנון של אמי, אוכל שם ארוחת צהרים ומנסה לעשות שיעורים. משם הייתי הולך הביתה לבד. בבית חיכה לי כלבנו הגדול "בובי" שתמיד היה מקבל את פני הליקוקים וביחד היינו מבלים את אחה"צ עד שהורי היו חוזרים מהעבודה. היתה לנו חצר ענקית עם המון עצי פרי וצמחים שונים, אבי בנה לי בית עץ על אחד העצים והייתי משחק שם.

אני ואריאל

הזוית האישית

סיכום חוויותינו מתכנית הקשר הרב דורי:

אריאל: במסגרת מפגשי התכנית ביליתי הרבה זמן עם סבא, למדתי להכיר וללמוד על שנות ילדותו בבית שאן, לשמע סיפורים וחוויות שלא שמעתי עד היום. המפגשים היו מהנים מאוד וחוויתיים, לשמוע את הסיפורים על תקופה שונה מהימים שאנחנו גדלנו, להכיר איך היה להם בתור ילדים. אני נהנתי מאוד.

סבא: היו לי שעות איכות ארוכות וטובות עם נכדתי אריאל בתכנית. המפגש שהתקיים בבית ספרה בו היא מבלה שעות רבות ביממה תרם תרומה חשובה גם הוא לאחווה שונה. זה היה מפגש במקום אחר !!!  עם אוירה  שונה לחלוטין מהרחוב. הבית. הקניון.תודה רבה. ממליץ מאוד לכל סבא ללמוד כך עם נכדיו.

בתוכנית זאת אני אריאל למדתי על סבא שלי ועל עברו. למדנו להכיר זה את זה יותר טוב ולמדנו לעבוד ביחד.