מאגר סיפורי מורשת

הילה מביאה את סיפורו של סבא מרדכי:

סבא שלי נולד בשנת 1948 במרוקו בעיר מרקש. תאריך לידה מדוייק הוא לא יודע. הוא ומשפחתו גרו בבתי אבן בצפיפות בין הבתים שהיו לידם. כולם גרו ביחד החברה הייתה מעורבת וכללה ערבים ויהודים שחיו בשלום ובשכנות. סבי מתאר את הנוף, כנוף מרובה מבנים, בתי אבן עם קצת צמחייה. השפה שבה דיברו הייתה מרוקאית וצרפתית. המנהגים היו מנהגי חגים, כל חג חגגו לפי המנהג שלו. האקלים היה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף.

התרבות היהודית מרוקאית תמיד הייתה רחבה. אך בגלל השכנות המעורבת עם מוסלמים והערבים השתדלו לעשות הכול בשקט, בגלל היותם יהודים. הפרנסה במרוקו הייתה קשה, רוב העבודה הייתה בשווקים. אבא של סבא שלי מכר ירקות בשוק והאמא הייתה עקרת בית. המציאות חייבה את כל האחים לעבוד מגיל צעיר לאחר שלמדו קצת בבית ספר אבל תמיד עזרו אחרי בית ספר בפרנסת הבית.

מערכת היחסים בין השכנים הייתה בסדר אבל היו כאלה שתמיד היה להם מה להגיד ושנאו את היהודים. חלק מהאנשים הערבים שגרו מסביבם כן קיבלו את היהודים וחלק שנאו אותם ובגלל זה את כל החגים השתדלו לחגוג בשקט ולא לבלוט יותר מידי.

סבא ומשפחתו החליטו לצאת ממרוקו, כשכבר היו פוגרומים שהערבים התחילו לרצוח את היהודים ולא היה מה לעשות. לכן הם החליטו לתכנן את הבריחה לכיוון ארץ ישראל. הם ברחו באוניית מעפילים ממרוקו לישראל בשנת 1956. הם ברחו עם דרכונים מזויפים, בגלל הפרוגרומים והרציחות של היהודים. סבא שלי היה רק בן 14.

כאשר הם הגיעו לארץ שמו אותם במעברה משק עזר, היום זו שכונה שנקראת נווה נוי. "נווה נוי, שכונה בבאר שבע, ממוקמת מדרום ל"עיר העתיקה" של באר שבע, מעברו הדרומי של נחל באר שבע. במזרח סמוכה השכונה לכביש 25 וממוקמת צפונית מזרחית לשכונת נחל בקע".

משם הם עברו לשכונה ד' בעיר באר שבע. הקליטה הייתה קשה בגלל קשיי שפה ותקשורת עם הסביבה. סבא לא ידע מילה אחת בעברית עד שלאט לאט הוא התחיל לקלוט את השפה. הם קיבלו עזרה מהשכנים בשפה אך לא בכסף.

אבא של סבא שלי ישר התחיל לעבוד וככה כל הילדים עזרו בפרנסת הבית. בארץ התפרנסו מעבודות מזדמנות כמו: עבודות ריצוץ,גינון, אבא של סבא עבד בשוק הייתה לו חנות של ירקות, וכול הילדים עזרו כמה שאפשר ובגלל זה בקושי למדו כי היה צריך לפרנס את הבית.

סבא לא השתתף במלחמות ישראל בגלל שהוא בכלל לא התגייס בגלל שעשה תאונת דרכים קשה שעבר בה כמעט איבד את היד שלו עד היום היד שלו לא מתפקדת כמו שצריך. לסבא וסבתא שלי נולדו 6 ילדים, 4 בנים ו2 בנות: נדב- 48, שי- 45, סיגל-44, ליאור-39, חיה-33, דודי-26 והיום יש לו 17 נכדים ונינה. ההורים שלי היו ילדים טובים, חרוצים, ממושמעים, וחברותיים. ההורים שלי קיבלו חינוך למוסר עבודה, לעבודה קשה שבסופה תגיע הצלחה, חינוך לערכים חינות מסורתי דתי.

 סבא סיפר לי על ההכרות של אבא ואמא שלי

סיפור ההיכרות של אבי ואימי: סבא שלי הזמין חשמלאי הביתה לתקן משהו, החשמלאי שהיגיע , במקרה זה היה אבא שלי. אימי והוא נפגשו כשהוא היגיע לביתם, אמא שלי הכירה אותו בבית שלה, היא הכינה לו קפה והם התחילו לדבר והשאר היסטוריה.

הזוית האישית

שאלתי את סבי גם על הוריו והוא סיפר לי שסבא רבא שלי היה שלמה וסבתא רבתא הייתה איטו. מהסבא רבא אין הרבה זיכרונות הוא נפטר במרוקו כשסבא שלי היה צעיר מאוד. סבתא רבתא איטו עלתה יחד איתם לארץ באונייה. היא הספיקה לחיות עוד הרבה שנים. היא גרה איתם בבית ובעיקר הוא זוכר את המאכלים הטעימים שלה שהייתה מבשלת.