מאגר סיפורי מורשת

תחילת חייה של סבתא שלי

סבתא שלי נולדה בצ'רנוביץ (שלפני מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת לרומניה ולאחר המלחמה עברה לטריטוריה רוסית ולאחר התפרקות רוסיה הפך להיות מדינה עצמאית-אוקריינה) בשנת 1941.

כעבור שלושה חודשים מלידתה היא ומשפחתה נשלחו למחנה ריכוז בטרנסניסטריה, שם נשארו לכל תקופת המלחמה. הדרך לשם הייתה ארוכה וקשה, בחורף קר וגשום והרבה אנשים מתו בדרך, בגלל כל ההליכה הקשה וכל הגרמנים שהיו יורים בשורות היהודים. כעבור שבועיים הגיעו למחנה הריכוז בו נשארו כשלוש שנים. בתום המלחמה, כשהרוסים הגיעו וכבשו את המקום, שחררו אותם והם חזרו לצ'רנוביץ כשלמעשה כבר לא היה להם כלום – לא היו להם בתים, לא היה את משרד עורכי הדין של אביו של סבתא שלי ואת כל רכושם. בתור אזרחי רומניה היה להם את הזכות לעבור מרוסיה בחזרה לרומניה, זכות שניצלו מידית.

הלימודים בבית הספר

כשסבתא שלי הגיעה לרומניה, היא לא ידעה רומנית כלל היות ששפת האם שלה הייתה גרמנית ומה שהספיקה ללמוד כילדה הייתה גם רוסית. ברומניה לא התקבלה לשום גן בשל חוסר ידיעת השפה ורק בגיל שש התקבלה ישר לכיתה אל״ף. היא המשיכה את לימודיה מכיתה אל״ף עד ללימודיה באוניברסיטה שנפסקו בשנת 1960 כשקיבלו אישור עלייה לארץ.

העלייה הגדולה

סבתא שלי נסעה ברכבת מרומניה עד איטליה. בנאפולי התקבלו על ידי הסוכנות היהודית שאירחו אותם באיטליה כשבוע, ולאחר מכן טסו במטוס אל-על לארץ ישראל. ביום שבו הגיעו לארץ העבירו אותם למלון בנתניה ושם גרו עד לקבלת דירתם בהרצליה. אחרי כמה ימים של התארגנות שלחו את סבתא שלי לאולפן לרכוש את השפה העברית. למחרת, הלימודים באולפן סבתא חזרה למלון להורים שלה לנתניה. לאור המצב העבירו את סבתא שלי לגבעתיים, היכן שלמדה את בסיס השפה העברית, במשך ארבעה חודשים.=

הזוית האישית

בתהליך כתיבת הסיפור של סבתא שלי, בתכנית הקשר הרב דורי, למדתי על חיי העבר של סבתא שלי וזה היה מאוד מעניין לשמוע איך סבתא שלי עלתה לארץ. דבר נוסף שמאוד אהבתי בתהליך הכתיבה של הסיפור היה, כשאני וסבתא שלי חיפשנו תמונות לסיפור. מצאתי המון תמונות של אנשים במשפחתי, שאף פעם לא הייתי מכיר, לולא תכנית זו.