מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעירק לארץ ישראל

נעמי ויאסו בקשר הרב דורי
מפגש בעקבות תמונה בבית הספר אורט פסגות.
החיים במעברה

שמי נעמי פבר, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי בחווה החקלאית. התוכנית שילבה את ילדי אורט פסגות, עם ותיקי העיר בית -שאן  בחווה החקלאית בעיר.

נולדתי בעירק ועליתי לארץ ישראל בשנת 1951. בתחילה הגענו לשער העלייה. שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי, לעולים שהגיעו לנמל חיפה, בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר, של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס", בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה. (ויקיפדיה) גרנו באוהלים, בשנה זו היה מאוד גשום, והאוהל התמוטט עלינו לא פעם. בכל פעם היינו צריכים להקימו מחדש בגשם שוטף.  אחרי כמה חודשים במקום, העבירו אותנו ל "מעברת יזרעאל", גרנו בה כשנה. במעברה זו החיים היו יפים עבור הילדים הקטנים. מידי יום הלכנו לגן הילדים, טיילנו הרבה באזור הגלבוע, כדי להכיר את האזור, הכרנו את הפרחים המיוחדים שפרחו שם, במיוחד בחורף ובאביב. אהבנו את הטבע, והרבינו לטייל ולצפות על העמק שלמרגלות הגלבוע. לאחר כשנה העבירו אותנו למעברה בעפולה עלית, שם התגוררנו בצריף, תנאי המגורים, היו טובים יותר, ולמדנו בבית ספר ממלכתי דתי. גרתי בעפולה עד 1961 ובשנת 1961 עברתי לבית שאן ,בעיר פגשתי את בעלי, התחתנתי  והקמתי פה בבית שאן, את ביתי . ילדתי ארבעה ילדים, כולם גדלו והתחנכו בעיר. ילדי למדו בבית הספר היסוד, "גלבוע" ובמקיף הכללי. לבעלי הייתה מסגרייה, שהייתה המסגרייה  הראשונה בבית שאן, וסיפקה מענה לכל העיר והסביבה. בשנת 1980 פתחתי חנות בשם "זול-בו" וכך פרנסנו את המשפחה בכבוד. לאחר מכן עברתי לישוב בבקעה שקוראים לו "מחולה", עבדתי שם 35 שנים ויצאתי לפנסיה. עכשיו אני עוזרת לילדים, שומרת על הנכדים, פוגשת חברות, מבקרת במועדונית ונהנית מהפנסיה.

מחולה -מְחוֹלָה היא מושב דתי על קו התפר שבין בקעת הירדן לבקעת בית שאן, כ-18 ק"מ דרומית לעיר בית שאן. היישוב שוכן על כביש 90, בין הירדן ממזרח ואזור בקעת בזק ממערב. היישוב הוקם כהיאחזות נח"ל ב-6 בפברואר 1968, ז' בשבט תשכ"ח, ואוזרח ב-13 בנובמבר 1969, ג' בכסלו תש"ל. רוב תושבי המקום מתפרנסים מחקלאות, חינוך, משק ומקצועות חופשיים. עיקר הגידולים הם תבלינים ירוקים טריים, תמרים, הדרים ומעט גידולי שדה. כמו כן במקום לולים ורפתות לגידול עגלים להפקת חלב[2]. באגודה השיתופית של המושב ישנם היום מטעי תמרים, פרדסי הדרים ולולים. סטודיו לעבודות אמנות, סטודיו לאומנות הנפחות בברזל, חנות ומעבדה למחשבים וציוד משרדי. במושב קיימים בית כנסת, מקווה, שיעורים, תנועת נוער בני עקיבא, צרכנייה, מועדון חברים, מועדון לנוער וחוגים, מועדון לגילאי התיכון, ספרייה, בריכה, מרפאה, תחנת דלק, שירותי משרד, דואר ודף מידע שבועי, גנים, פעוטונים, ועדת חינוך פעילה, ועדת תרבות פעילה מאוד, ועדת קליטה ועוד.(ויקיפדיה)

הזוית האישית

יאסו: שמחתי להכיר את נעמי ונהניתי לשמוע את סיפור העליה שלה לארץ.

מילון

מעברה
"יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”עלינו ב1951 לארץ ישראל. בתחילה הגענו לשער עלייה וחיינו באוהלים. “

הקשר הרב דורי