מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי סידי בראונשטיין אלכסנדרה, נולדתי בשנת 1953 ברומניה.

כשגדלתי התחלתי ללמוד בתיכון למודי תואר ראשון בציור טכני, ובזה עבדתי, בשרטוט טרקטורים ומשאיות כבדות. ביולי בשנת 1989 הגעתי לארץ. לא רצו לתת לי לצאת מרומניה כי עבדתי במקומות שהיו שם סודות של מדינה קומוניסטית. עבדתי בשרטוט של הארמון של צַ'אוּשֶׁסְקוּ.

באותה התקופה אחי כבר התחתן ועלה לארץ עם אשתו. שנתיים הם לא נתנו לי לצאת אפילו לבקר אותו כי לא הייתי נשואה ולא היה לי ילד להשאיר, אז הם אמרו שאני לא אחזור. כשנתנו לי לצאת הייתה ועדה מיוחדת במפעל שאמרו שהם מאמינים שאני אחזור ושהמשפחה שלי הם אנשים טובים.

כשהגעתי לישראל לשלושה שבועות אחי שאל אותי "מה את רוצה לעשות את רוצה להישאר או לחזור?" יכולתי לבקש להישאר אבל אחי פחד שיחפשו אותי בישראל כי היחסים היו טובים בין ישראל לרומניה. לכן אחי פחד שיחזירו אותי בכוח לרומניה ומי יודע מה היה קורה שם.

סידי ברומניה

אחי הציע שהוא יקנה לי כרטיס לחזור, עד שאסדר שם את העניינים בינתיים. אני פחדתי לנסוע כי לא היה לי אף אחד. ובינתיים, בשלוש השבועות האלה כשטיילתי בארץ הכרתי חברים שלו בחדרה, ואז פגשתי את בעלי, הוא היה אלמן חמש שנים. אשתו הייתה ניצולת שואה ששרדה את המחנות, ולא היה להם ילדים. הוא אמר לי שהוא לבד ולמרות שאני צעירה אולי נסתדר. הוא הציע לי להישאר איתו בארץ. הוא הכניס אותי ללמוד עברית בקיבוץ מעברות.

אמרו לו שצריך לסדר את העניין של העלייה שלי, ואז הוא החליט שנתחתן. התחתנתי בגיל 37, עשינו חתונה אזרחית כי לפי הדת אני לא יהודייה. ביהדות הולכים אחרי האימא, ואבא שלי היה היהודי ולא אימא, אז ברומניה נחשבתי יהודייה לכל דבר ובארץ לא. בינתיים הרומנים עשו בעיות להורים שלי כי חיפשו אותי, להורים שלי כבר לא היה אכפת כי הם היו כבר מבוגרים. בשנת 1989 בדצמבר, צאושסקו נפל והייתי יכולה לחזור לרומניה לבקר

הזוית האישית

סידי בראונשטיין אלכסנדרה מבית האבות "עד 120" בחדרה, השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמידים רחלי נובה ושיראל מבית הספר אדנים, חדרה, בשנת לימודים תשע"ט, יחדיו תיעדו את סיפור חייה של סידי.