מאגר סיפורי מורשת

העליה ממרוקו לישראל של סבתא מימי

מימי בן סימון, סבתא של מורן השתתפה השנה בתכנית הקשר הרב דורי  יחד עם התלמידות : מורן בן סימון נכדתה והחברה ואליסה בבושין ששמעו ותיעדו את סיפורה.

סבתא מספרת:

"בשנת 1961 , הייתי בת 13. ההורים שלי שלחו אותי עם עוד שלושה אחים לישראל במסגרת עלית הנוער.  יצאנו מקזבלנקה לטנג'יר (גבול מרוקו ספרד), נסענו באוטובוס, ואז מטנג'יר הפלגנו שלושה ימים למרסיי. במרסיי, היה לנו סוג של מחנה שריכזו בו את כל הנוער. כשהיגיע יום העליה, אני זוכרת, באחד עשרה בלילה הטיסו אותנו לישראל, ומשם הסיעו אותנו לפנימיות ברחבי הארץ. ההורים שלי נשארו במרוקו עוד שנה, עד שנת 1962. הם נשארו שם כדי לחתן את אחותי הגדולה במרוקו. החיים בפנימיה היו בסדר אך התגעגעתי מאוד להורי ובכיתי הרבה.

אחותי נשארה בחו"ל, הקשר בין אחותי למשפחתי נותק למשך ארבע עשרה שנה. ואז אחותי באה לביקור בארץ, בשנת 1975 ואז חודש הקשר. מאז כל שנה שנתיים היא הייתה באה לביקור. בשנת 2004 אחותי טסה לצרפת ונשארה לגור שם יחד עם בעלה וילדיה.

כפי שסיפרתי הורי היגיעו לארץ שנה אחרי, בשנת 1962. ההורים שלי היגיעו ועברו לגור בחצור הגלילית. בתקופה בה היגיעו לארץ, אני עוד הייתי בפנימיה אך התגעגעתי להוריי ובכיתי הרבה, יחד עם זאת, רציתי להישאר בפנימיה יחד עם כל החברים שלי. לצערי לאחר שמשפחתי היגיע לארץ הייתי צריכה לעזוב את הפנימייה וללכת לגור עם ההורים שלי בחצור.

התנאים היו קשים והפרנסה בקושי רב. אבא שלי עבד כצבעי בקיבוץ אילת השחר, קראו לו "מלול יחיא".  בגיל שש עשרה, עזבתי את הלימודים בשביל לעבוד, כדי לעזור בפרנסת הבית. בשנת 1965 התחלתי לעבוד במספרה ואני עובדת בתור ספרית עד עצם היום הזה.

בגיל שבע עשרה וחצי, לא התגייסתי מפני שהחלטתי להתחתן. בשנת 1966 התחתנתי וילדתי שלושה ילדים: רחל, יאיר (שהוא אבא של מורן) ונטלי. שלושת הילדים למדו בבית ספר בחצור ב"משכן" (בית ספר יסודי), ואז עברו למקיף. אחרי שיאיר סיים את הלימודים הוא התגייס לצבא, ליחידת "הנדסה קרבית". לאחר מכן הוא התחיל לעבוד בתור בלש במשטרת ישראל. רחל סיימה בית ספר והתחילה לעבוד כספרית יחד איתי. ונטלי סיימה את בית הספר במבואות ים מכמורת, ולאחר מכן התחילה לעבוד בשדה התעופה בן גוריון. היא עבדה גם בשב"כ (שירות ביטחון כללי), ובעירית תל אביב יפו, שם היא עובדת עד היום.

"ספינת אגוז"

"אגוז (במקור: פִּיסס, Pisces) הייתה ספינה ששימשה לעליית יהודי מרוקו למדינת ישראל, תוך יציאה מארצם בניגוד למדיניותה, שאסרה עליית יהודים לישראל. הספינה פעלה בחשאי, ונודעה בעקבות טביעתה בשנת 1961 ואובדן כל 44 נוסעיה." (ויקיפדיה)

בשנות השישים, אח שלי עלה לספינה בלי ידיעת ההורים, כדי לעלות לישראל. כשנודע להם, הורי פנו לעורך דין כדי שיורידו אותו מהספינה, ואכן הורידו אותו. יותר מאוחר נודע לנו שאותה הספינה טבעה. אנחנו  במשפחה שלוש הבנות עם האח עלינו לארץ שנה אחרי שהספינה טבעה. "האגוז" –  הייתה ספינה במרוקו אשר הובילה את יהודי מרוקו לישראל בחשאי. בשנת 1961 הספינה טבעה ויחד אתה כל 44 האנשים אשר היו עליה. בדצמבר 1992, כאשר היחסים בין ישראל למרוקו התחזקו, המלך חסן השני הסכים להעלאת עצמות חללי אגוז לקבורה בארץ.

יש לי ולסבתא תמונה ליד האנדרטה אשר נמצאת בחצור

הזוית האישית

היה לי כייף שסבתא מספרת על סיפור חייה ממרוקו לישראל