מאגר סיפורי מורשת

שמי אופק פרידמן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי. והעלתי את תיעוד הסיפור של סבא שלי גיל פרידמן.

שמו של סבי הוא גיל. מקור השם ויליאם. שם חיבה שלו, גילי. סבא שלי נולד בשנת 1948 ביבשת אמריקה הדרומית, בארגנטינה והוא הצעיר בין שלושת אחיו. כצעיר הוא הרגיש נפלא כי אמא שלו פינקה אותו יותר כי הוא היה הקטן. לסבא שלי יש שתי אחיות: מירטה ואאידה.

סבא שלי גדל בעיר רוסאריו, שבארגנטינה והיה לו בבית בן חמישה חדרים, מטבח גדול, מחסן ופטיו ענק. הוא למד בבית הספר יסודי על שם רפובליקה דה צ'ילה וגם למד אחרי הצהריים בבית ספר של הקהילה היהודית על שם חיים נחמן ביאליק. היו לו חברים מהשכונה וגם מהקהילה  היהודית.

בבית היו שש נפשות: אבא ברנדו, אמא רוזה, סבתא מצד אמא שלו בובה, מירטה אחותו, אאידה אחותו וסבא שלו. בבית הם דיברו בספרדית אבל אמא שלו וסבתא שלו דיברו ביידיש.

סבא שומר על כרטיס ביקור שההורים הדפיסו לכבוד הולדתו עד היום. סבא סיפר שהוא שר שירים שלימדו אותו בגן וגם בבית הספר. הוא זוכר חלק מהמילים, אבל את המנגינות הוא זוכר מצוין. בילדותו סבא שיחק כדורגל, תופסת, קלפים וגולות. הוא מאוד אהב לצייר ולבנות ולהעיף עפיפונים. סבא שיחק עם בני הדודים שלו וחברים מהשכונה. סבא חגג בר מצווה בבית הכנסת הגדול של הקהילה היהודית ברוסאריו.

בשנת 1972 כשהיה בן 23 עלו סבא וסבתא לארץ ישראל, כי המצב הפוליטי בארגנטינה בשנות ה-70 היה מאוד מורכב, כי אנשי צבא השתלטו על המדינה. סגרו אוניברסיטאות והתחילו לרדוף אחרי סטודנטים ואנשים שהיו פעילים פוליטיים. הרבה מהם נעלמו.

סבא וסבתא עלו לישראל והגיעו לירושלים וסבא למד עברית באולפן "עציון". לאחר מכן למד בבצלאל, האקדמיה לאומנות ועיצוב. הוא התחיל  ללמוד עיצוב גרפי, כי תמיד אהב לצייר וכל מה שקשור לעיצוב סביבתי.

סבא וסבתא שלי הכירו עוד בגן בארגנטינה. בגיל 13 הוא ביקש ממנה להיות חברה שלו ומאז הם ביחד. הם התחתנו חודש לפני העלייה לארץ ישראל בתאריך 27.5.72 בבית הכנסת הגדול ברוסאריו. מסיבת החתונה הייתה בעצם גם פרידה מכולם, לפני עלייתם לישראל. לאחר שהתמקמו בישראל נולדו להם שני ילדים, אבי יניב ואחותו דניאל מהם נולדו להם 5 נכדים. כל שנה, בראש השנה יוצאים לחופשה ביחד.

צבא ומלחמות

סבא שלי שירת בחיל המודיעין. במלחמת יום כיפור היה בקושי שנה בארץ ולא ידע מה לעשות ובכל זאת הלך להילחם ולהגן על המדינה.

החיים כיום

סבא וסבתא שלי גרים בירושלים וסבא שלי עדיין עובד בסטודיו לעיצוב שבבעלותו ומשתתף בתחרויות לעיצוב בארץ ובעולם. הוא גאה מאוד בהישגים וביכולת של ילדיו לתרום לחברה ולמדינה.

הזוית האישית

אופק: נהניתי מאוד לשבת בכל שבועיים עם סבא וסבתא שלי ולשמוע על החיים בארגנטינה, כשהם היו צעירים. בזכות המפגשים זכיתי, שסבא וסבתא יבואו אלינו לסוף שבוע בכל שבועיים.