מאגר סיפורי מורשת

בעמק בית שאן חם מאוד, באותה תקופה לא היו מזגנים או בריכת שחייה ולכן חיפשו כל מני "פטנטים" לקרר את הילדים למשל גיגית מים או התזת מים בצינור.

כשהייתי בת 3 אמי חלתה בקדחת קשה והורי נאלצו בפקודת הרופא לעזוב את הקיבוץ ואת עמק בית שאן כי היה חשש לחייה.

עברנו לבית הספר החקלאי לבנות בנהלל שם אבי עבד על הטרקטור ואמי הדריכה את הבנות בפנימייה , השנה הייתה 1948. סמוך לנהלל נימצא בסיס חיל האוויר – רמת דוד ובתקופה זו – מלחמת השחרור, היו הרבה המראות של מטוסים לפעילות צבאית. כל פעם שמטוס המריא הייתה אזעקה והיה צריך להיכנס למקלטים, מחשש להתקפת נגד. כיוון שהורי היו עסוקים בעבודתם הייתה תורנות של בנות מהפנימייה ששמרו עלי ולקחו אותי למקלט כשהייתה אזעקה.

מודעה קטנה בעיתון: "מושב כפר חיים מחפש מנהל מחסן הספקה" הביאה את משפחתי לכפר חיים בט"ו בשבט 1949. הצטרפתי לגן בכפר אשר בו היו רק ילדים מהכפר בני 4 ו 5, כשעליתי לכתה א', היו בכתה ילדים גם מהדר עם וכפר ידידיה וכשהגענו לכתה ה' הצטרפו הילדים מכפר מונאש ובית הלוי. כך נוצר בית הספר האזורי "נבטים". המבנים שבהם נמצאים היום הגנים: "חצב" "אירית" "שבלול". הם המבנים שבהם אני למדתי בבית הספר היסודי מכתה א-ח (באותה תקופה לא הייתה חטיבת ביניים. בית ספר יסודי היה א-ח ותיכון ט-י"ב). בית הספר היה קטן ולכן כל הילדים וכל המורים הכירו זה את זה. הטיולים השנתיים היו הדבר שלו חיכו כל השנה השיא היה הטיול בכתה ח' לירושלים שהייתה חצויה בין ירדן לישראל, הרשו לנו התלמידים ליראות מרחוק את החומה ואת החיילים הירדנים. אמי, ציפורה שפיגל הייתה מורה בבית הספר שלנו היא הייתה מחנכת ולימדה במיוחד טבע. למזלי לא הייתי תלמידה גרועה כי כל דבר שעשיתי או אמרתי דווח מיד לאמי, ולא נישכח שאז לא היה מחשב ומשוב…

בחורף 1950 כשהייתי בכתה א' ירד שלג בכפר, הכל כוסה לבן ואנחנו הילדים בנינו בובות שלג. כל הפעילות של הנוער והילדים הייתה רק של הכפר. בכל שכבת גיל היו 10-15 ילדים ותמיד הצטרפו אלינו ילדים מעליית הנוער שגרו במשפחות שלנו. כשהייתי בת שש הורי צרפו למשפחתנו את עליזה ילדה חמודה בת שבע שהגיעה עם קבוצת ילדים מפרס ללא ההורים, במסגרת עליית הנוער. כל ילדי הכפר קיבלו חינוך מוזיקלי שהתבטא בחוגי נגינה בחליליות. בכפר היה נהוג לחגוג את החגים ביחד. מכל החגים חג השבועות היה החג היפה בו כולם לבשו לבן, הלכו בתהלוכה כשכל אחד מביא טנא שבו היו ירקות ופירות שזה עתה הבשילו.

הראש היה עטור בזר והכל היה חגיגי מאוד. כשהגענו לכתה ה נכנסנו לפעילות של תנועת הנוער. הקבוצה שלי הייתה מורכבת מתשע בנות ושני בנים. המדריכים היו מבוגרים מאיתנו וכולם בני הכפר שהוכשרו להדרכה. לימים גם אני הייתי מדריכה. במסגרת הפעילות של תנועת הנוער יצאנו למחנות. כשהייתי בת 11 הצטרף למשפחתנו אחי רמי. בכתה ח' יצאנו למחנה מעפילים עם המדריך הנערץ יגאל שכל תשע הבנות שבקבוצה אהבו, ואני זכיתי…

כיוון שאני הייתי בכתה ח' ויגאל התגייס לצבא נאלצנו להסתיר את עובדת היותנו חברים. כשיגאל התגייס ורצינו לשמור על קשר יגאל שלח מכתבים עבורי דרך חברו הטוב ושומר הסוד אורי אור. לימים, כשגדלתי והגעתי לתיכון גילינו לכולם את חברותינו. עם סיום התיכון ברופין 1962 התגייסתי ושרתתי בפיקוד מרכז כמשק"ית חינוך. בינתיים יגאל למד בווינגייט וכשסיים החלטנו להתחתן…