מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה כליף, אני משתתף בתכנת הקשר הרב דורי ומספר לנכדתי אודות המשפחה. תחילה, מעט רקע:

אבא שלי, סבא רבא נאג'י, נולד בבגדאד שבעיראק בשנת 1912. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1930 יחד עם אחיו, כאשר כל המשפחה שלו נותרה מאחור בעיראק ועלו מאוחר יותר. סבתא רבתא עליזה נולדה בארץ בשנת 1922, למשפחת רבנים ידועה מחלב שבסוריה, משפחת מונסה.

סבא התגורר בשכנות למשפחה וכך נוצרה ההכרות ביניהם. תחילה הדבר לא נשא חן בעיניי משפחתה של סבתא בשל פער הגילים. בשנת 1942 התחתנו ההורים שלי. מיד לאחר כעשרה חודשים נולדה להם אחותי הבכורה רותי, ובהמשך יתר האחים עד שמנינו 12 ילדים: שבע אחיות וחמישה בנים, כאשר פותחות את הרשימה שלוש אחיות וסוגרים את הרשימה שלושה בנים. (יש חשיבות רבה להערה זו , לצערי בנים היו נחשבים יותר באותם הימים).

אבי עבד במסגרת ״מחלקי המים״. עקב המצור על ירושלים, הערבים חיבלו בצינור המים המוביל לירושלים ונוצר מחסור במים, בורות המים נוצלו ובוצעה חלוקת מים שנשאבו מבורות אלו לתושבים.

לאחר המלחמה ההורים חיפשו פתרון לצפיפות שבה גרו. הם מצאו מקלט בבית ערבי שננטש באזור גבעת רם שבירושלים. המגורים במקלט היו קשים, לא היה חשמל ולא היו מים זורמים. מקץ כמה חודשים ולאחר שנולד הילד השישי, הם פלשו לדירה באותו המבנה בה התגורר חייל בריטי (שגם הוא פלש לדירה). רוב הזמן החייל לא התגורר בדירה שהייתה פנויה. כשהחייל הבריטי שב לדירה, הוא גילה את המשפחה מתגוררת בה למורת רוחו. לאחר משא ומתן שילמה משפחתי שבע לירות ורכשה את הדירה בדמי מפתח. אציין כי בדירה זו גדלתי לצד אחי כל חיי עד לחתונתי. עוד אציין כי הייתה זו דירה שכל גודלה היה שני חדרים קטנים מאוד, מסדרון צר, מטבח זעום ושירותים קטנים (חור ברצפה ללא אסלה). עד כאן הרקע כאשר נולד למשפחה הילד העשירי – אני!

נולדתי בתאריך ב:4.4.1955, י"ב ניסן תשט"ו.  נולדתי בירושלים בהדסה הקטנה (ברחוב הנביאים). כאמור, הייתי הילד העשירי במשפחה. לימים המשפחה התרחבה ומנתה 12 ילדים. המשפחה גרה בשכונת שייח באדר (גבעת רם) בסמוך לבנייני האומה. בעת הזו ראש הממשלה בן גוריון החליט שעל ילד עשירי במשפחה – משפחתו תקבל מענק כספי בכוונה לעודד ילודה בארץ. נודע לי כי המענק בסך 100 לירות א"י שקיבלה המשפחה נוצל לטיול של כל האחים וההורים, דבר שגרם לי לשמחה ולגאווה בחיי. זיכרון הילדות הראשון שלי הוא תערוכת העשור למדינה בשנת 1958 שנערכה בסמוך לביתנו בבנייני האומה בירושלים.

לגדול במשפחה מרובת ילדים

לגדול במשפחה מרובת ילדים הייתה חוויה נפלאה! לצד קשיים, בעיקר כלכליים. אכן היה קושי כלכלי והדבר הורגש אך לא השפיע עלי/נו באופן שלילי. אם לא היה תקציב עבורי לטיול שנתי (דבר שקרה לא פעם לי או לאחיי) ראינו בעניין זה את הצד החיובי – יום חופש עם האחים. למרות הקושי הכלכלי, ביתנו היה תמיד פתוח לחברים ואורחים. אף פעם לא הרגשנו "עניים" או חסרי אמצעים, תמיד ההורים נתנו לנו להרגיש שלא חסר לנו דבר. גדלנו בבית קטן ממדים בן 2.5 חדרים שאכלס 14 נפשות. אבי ואמי גידלו אותנו לאחדות ואהבה במשפחה. הצפיפות בה גדלנו פעלה לטובתנו: למדנו להתחשב באחר, לנהוג בסובלנות ובאכפתיות. לימים כששאלו אותי איך זה לחיות 14 נפשות ב-2.5 חדרים עניתי בסיפור מליצי: "כשאתה מתעורר בלילה ורוצה ללכת לשירותים, כיוון שכולנו ישנו על מזרנים על הרצפה, לא פעם דרכנו על אחד האחים בדרכנו לשירותים. זה היה המצב הטוב. במצב ההפוך, התעוררתי באמצע הלילה כאשר אחד האחים קם הוא לשירותים ודרך עלי, חח…".

למעשה, יש יתרון גדול במשפחה מרובת ילדים, לדוגמא: פער הגילאים בין האחות הגדולה לאח הקטן הוא 17 שנים (ההפרש הממוצע בן אח לאח העוקב הוא כשנה וחצי). פער זה אפשר לאחים הגדולים לעזור בגידול הקטנים יותר ובכך לעזור להורים. בזמן חופשים מבית הספר האחים הגדולים קיימו קייטנות לקטנים. כל שבת הפכה לשבת תרבות בבית כליף, כשחזרנו מבית הכנסת ביום שישי ולאחר ארוחת הערב המשפחתית (שולחן עמוס באנשים סביב), ולאחר שיחה על שעבר עלינו השבוע, אבי היה שואל אותנו שאלות של ידע כללי. אלו היו שאלות על פרשת השבוע , פירוש פתגמים, חידות בעיקר חשבוניות, פתרון התשבץ השבועי בעיתון ידיעות ועוד. הדבר הקנה לנו ידע רב בהמשך.

המוטו העיקרי של ההורים היה: "הדבר החשוב ביותר הוא רכישת השכלה וידע לצד אחדות וערבות הדדית בין האחים", דברים אלו נשמרים באדיקות ע"י המשפחה. אחיי הבוגרים החלו לעבוד בגיל צעיר ולעזור בפרנסת המשפחה, שני הבנים הגדולים עבדו במוסך ׳המקשר׳ אשר היה סמוך לביתנו כבר בהיותם בני 13, לצד השלמת לימודי ערב.

בימים ההם לא היה חוק חינוך חובה מעבר לבית הספר היסודי. ההורים שמרו בקפדנות על החינוך בבית, אך עשו זאת תוך מתן הסבר ושיתוף. אנחנו, הצעירים יותר מבין האחים, זכינו ולמדנו בזכות חוק חינוך חובה והיכולות הכלכליות שהשתפרו בחינוך גבוה יותר. ברצוני לציין כי החינוך הקפדני נתן לנו מנוף בחיינו הבוגרים, רוב האחים הגיעו לדרגות ניהול בתחומים שונים.

הבית בו גרנו היה בודד ולכן הייתה לנו גינה. בגינה גידלנו בעלי חיים שונים, תרנגולות מהן קיבלנו ביצים טריות, עז ממנה קיבלנו חלב, יונים וחמור צעיר. בגינה גידלנו ירקות פרחים והיו גם עצי פרי שהבולט שבהם הוא עץ שופע באגוזי מלך. אחת לשבוע היה מגיע על סוס ועגלה מוכר הנפט בחורף, ומוכר הקרח בקיץ. הנפט שימש לחימום ובישול, והקרח שימש לקירור מוצרים במקרר.

לסיום – אם היו נותנים לי אפשרות לחיות אחרת לא הייתי משנה דבר. עצם משפט זה נותן לך להבין כמה כיף היה לגדול למשפחה מרובת ילדים בה גדלתי.

אילן המשפחה שלנו

הזוית האישית

גילי: נהניתי מאוד להיות עם סבא, נהניתי לבלות איתו זמן איכות, נהניתי להקשיב ולשתף. נהניתי לשאול ולהתעניין, נהניתי ללמוד ולהסתקרן, הסיפורים של סבא מעניינים מרגשים ומאוד מצחיקים! בכל סיפור שסבא סיפר לי קישרתי את ההתנהגות של סבא אז ואת התנהגותו היום והגעתי למסקנה שסבא מאז ומתמיד היה מצחיק חכם, וכמובן שסבא מאז ומתמיד היה הסבא שלי.

סבא שלמה: הייתה לי חוויה יוצאת דופן, הייתה לי הזדמנות להכיר את נכדתי גילי טוב יותר ולראות בה צדדים שלא הכרתי לפני כן. קיבלתי זווית נוספת על הידע של נכדתי, זכיתי בזמן איכות מוגבר יחד איתה ודיברתי עם אחיי על העבר.