מאגר סיפורי מורשת

נח קורלנד נולד ב-10 בינואר 1930 בעיר צ'נסטוחובה בפולין לאברהם וזלטה קורלנד.

נח חווה את השואה כילד ואיבד בה כמעט את כל משפחתו. עלה ארצה עם "עליית הנוער" ונשלח לקיבוץ נגבה שבדרום. אחרי 9 שנים בקיבוץ עבר לעיר הגדולה, תל אביב, שם למד באוניברסיטה. נח השתתף בכל מלחמות ישראל מקום המדינה ועד וכולל מלחמת יום כיפור וכל שנה היה משרת כ 45 יום במילואים, עד גיל 54!!!

בשנת 1957 כשהיה בן 27, הוא נשא לאישה את פרלה לבית משפחת פיצ'וטו שהייתה אז בת 22, אותה הכיר שנים קודם כשהיה מדריך שלה. לאחר שנישאו הם עברו לגור ברמת גן, בדירת חדר קטנה וצפופה, למרות העוני הם היו מאוד מאושרים ואפילו פתחו את ביתם לרווחה, לחברים בודדים שלא היו להם משפחות בארץ. אחרי 7 שנות נישואים, ואחרי שנח סיים את לימודיו הם הביאו לעולם את בנם הבכור מיכאל ו-4 שנים אח"כ את אבא שלי גדי.

נוח הוא הסבא שלי

לאחר שסבא שלי סיים את לימודיו הוא החל לעבוד כחשב בחברת "גפים", זו חברה אורתופדית אשר הכינה פרוטזות בעיקר לנכי צה"ל. סבא עבד בחברה עד גיל 74, שנים אחרי שהגיע לגיל הפנסיה. בגיל 75 החל להתנדב בבית החולים בלינסון ולאחר 12 שנה סיים את עבודתו שם כמתנדב מצטיין. סבא אוהב מאוד לטייל ולקרוא ספרים – הוא קורא המון ויש לו ידע נרחב כמעט בכל תחום. איש משכיל, הוא מתעניין ובקי מאוד בפוליטיקה ובכלכלה בארץ ובמדינות העולם. תכונה בולטת שמאפיינת את סבא שהוא מאוד מנומס ועדין, כשמו כן הוא, איש נוח לבריות. סבא הוא אדם שקט, נחמד, טוב לב ותמיד תמיד מוכן ואוהב לעזור לכולם, בעיקר ל-4 הנכדים שלו.

שסבא הגיע לארץ אחרי המלחמה הוא החליט לשים מאחור את מה שקרה ולפתוח דף חדש. לאורך השנים הוא כמעט ולא דיבר על חוויותיו וזיכרונותיו מהתקופה זו. רק בשנים האחרונות, לבקשת הנכדים ואני ביניהם, הוא נפתח ומספר מעט על בית אמא ואבא ועל קורותיו בזמן המלחמה.

ישבתי עם סבא מספר פעמים, כאשר אני שואלת אותו שאלות מנחות והוא עונה לי, לפעמים בהרחבה ולפעמים בצמצום. לפעמים גלש בתשובתו מהשאלה הספציפית, לפעמים חזר לספר משהו ששכח. סבא אדם מבוגר, בן 89 שנה (שיהיה בריא עד 120) נכון לשנת 2019, אולי בגלל הגיל אולי בגלל הזמן הרב שעבר מאז ואולי בגלל שהדחיק את הזיכרונות – לא תמיד סיפר את הדברים ברצף הכרונולוגי והרבה פעמים היו "חורים" בזיכרון שלו. אני הקלטתי את סבא והקשבתי בקשב רב. אבא שלי שהיה נוכח בכל מפגש שמע גם הוא לראשונה את קורותיו של סבא והיה נרגש מאוד.

הזוית האישית

מיה קורלנד: סיפורו של סבא שלי מעורר בי השראה. סבי לא נכנע! הוא לא נתן לזוועות שחווה להשפיע על מסלול חייו למרות הקשיים שעבר בדרך, גם אלו שלאחר השואה כגון מחנות המעצר בקפריסין, מלחמות ישראל ועוד. סבא למד באוניברסיטה, הקים משפחה בארץ ותמיד זכר לעזור לאנשים בדרך גם כאשר לו היה מעט! זה מסמל לדעתי את ניצחונו על הנאצים! זהו היה אחד הרגעים המרגשים עבורי לשמוע בראיון. בכך המסר מסיפורו הינו שלעולם אין לוותר על אף המכשולים שבדרך ולא לתת לאף אחד למנוע ממך להגשים את מטרותיך והשאיפות שלך בחיים!