מאגר סיפורי מורשת

סבתא ברכה מספרת ליונתן על ימי ילדותה:

"קוראים לי ברכה, ואני בת 65 נולדתי למשפחה ברוכת ילדים. בביתנו כל אחד מהאחים תמיד דאג לשני. לא  היו במשפחתנו אמצעים כלכליים רבים, לא היה הרבה כסף וגם לא היה די אוכל ונאלצו להסתדר עם מה שיש. לבשו בגדים שהעברנו מאחד לשני.

אבא שלנו גידל בגינה ירקות ופירות ועוד…הוא גם גידל תרנגולות ועזים – כל מה שתרם לפרנסת המשפחה וקיומה, כדי שיהיה מה להאכיל את הילדים. במשך הזמן הוא עבד בחקלאות ואת משימת הגידול של התרנגולות והעזים העביר לבנות הכי גדולות בבית.

 בחצר ביתי

אנו הבנות, כל יום היינו צריכות להאכיל את המשק החי, העזים והתרנגולות. כל יום קמתי בבוקר והלכתי לחלוב את העז כדי שיהיה חלב לכל הילדים הקטנים בבית. בשכונה היו הרבה ילדים ורצינו לשחק איתם אבל לא הרשו לנו כי היו הרבה מטלות אחרות לעשות בבית.

החינוך בבית היה דתי ונוקשה ואמא הייתה מחליטה אם יוצאים לשחק או לא. לא יכולתי לעשות כל דבר בלי רשות של אמא. אני אישית הייתי ילדה קשוחה וכל הזמן אמא היתה כועסת שאני כזאת. תמיד עשיתי את מה שהיא ביקשה, אבל גם רציתי ליהנות משעות הפנאי עם החברים בשכונה.

 בחצר ביתי

למדתי בבית ספר בית יעקב הייתי תלמידה טובה, אבל כל הזמן כשמישהו מהאחים לא הרגיש טוב היו מוציאים אותי משעורים כדי לשמור עליו. תמיד התלוננתי, אבל זה לא עזר לי.

למדתי בתיכון בפנימיה אור החיים, בבני ברק עד כיתה י'א ואז התחילו בעיות, רצו לשדך לי חתן ולא הסכמתי. לכן עזבתי את הפנימיה ויצאתי לעבוד. בחרתי בעצמאות שלי".

הזוית האישית

סבתא ברכה: הינו רוצים לאחל אחד לשני הרבה בריאות והצלחה

יונתן: סבתא ברכה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם שחר בן יעקב והם העלו את הסיפור:

סיפור חיינו בשנות ה – 50 ושנות ה – 60

אני וסבתא ברכה בתכנית הקשר הרב דורי