מאגר סיפורי מורשת

כרמיאל – היישוב שלי

שמי אלקה טובישביץ, נולדתי בחיפה בשנת 1950 לבית משפחת דויטשמן. בחרתי לספר על תקופת נישואי  בה עברנו לגור בכרמיאל.

רח' התמר 11- כרמיאל, לשם הגענו. היינו זוג צעיר בתחילת שנות העשרים שלנו, עם תינוקת בת שלושה חודשים. בימים הראשונים בכיתי המון. היינו בלי טלפון (אז לא היו פלאפונים) ובלי רכב. רחוק מההורים התומכים ובסביבה חדשה.

לאחר כמה ימים התחלנו להכיר את השכנים. כולם היו במצבינו, זוגות צעירים עם תינוקות או תינוקות בדרך. כולם היו רחוקים מההורים וכך נוצר ביננו קשר חזק מאוד. הכניסה בבניין שלנו מנתה שמונה דיירים, מתוכם שישה זוגות צעירים. הפכנו כולנו למשפחה, תמכנו אחד בשני וגידלנו יחד את ילדינו.

כרמיאל – (מתוך אתר ויקיפדיה)

כרמיאל של תחילת שנות השבעים הייתה מן קיבוץ עירוני. כולם הכירו את כולם וכולם תמכו ועזרו לכולם. הכניסה שלנו הייתה מושא לקנאה ולהערצה. באמת נוצרו יחסים מיוחדים. גידלנו יחד את הילדים, חגגנו יחד שבתות וחגים ויצאנו לטיולים יחד.

בימי חמישי בערב בעלי ושאר הגברים היו הולכים לסרט – מערבון בדרך כלל ואנחנו הנשים בישלנו וניקינו. ואז כשהם חזרו מהסרט הם היו מביאים חלות טריות מהמאפיה וכולנו היינו אוכלים אותם בלילה. לי היה את הבלנדר הראשון בכניסה, אז כמובן שכהכנתי את הירקות והפירות לילדי אז כבר הכנתי לשאר התינוקות בכניסה. היו ארבע תינוקות בהפרש של חמישה ימים אחד מהשני (גם ילדנו יחד).

היחסים היו הדדיים, משהי אחת לימדה אותי לאפות, ועוד אחת לימדה אותי לבשל. הדלתות היו תמיד פתוחות והילדים נדדו מבית לבית בחופשיות.

שם נולדו לנו עוד שלושה בנים. יש לנו ארבעה ילדים: סיגל, עמית, יניב, ושימי. הטיולים בשבתות היו מיוחדים – נסענו ביחד כל דיירי הכניסה, ביחד עם כל הילדים. נסענו הרבה פעמים לחורשת עין זיתים, לים וגם לירושלים הגענו ביחד.

עד היום נשאר קשר מיוחד. כולנו עברנו דירות, המשפחות גדלו, אבל הקשר נשאר (יש כאלה יותר ויש פחות) ועדין כשיש משהו חריג – כולנו נפגשים, למרות המרחק ולמרות השנים שעברו. רובינו, המבוגרים נשארנו בכרמיאל – העיר שקיבלה אותנו כל כך יפה. התפתחנו בה: עבדנו וצמחנו.

הזוית האישית

אלקה טובישביץ: הילדים, למרבה הצער, רובם עזבו את העיר בגלל אילוצים של לימודים ופרנסה. אבל, אני בטוחה שגם להם שמור מקום קטן בלב לתקופה היפה בה גדלו בשכונה.