מאגר סיפורי מורשת

לסבתי אסתר הייתה משפחה אוהבת ותומכת. הם עלו לארץ מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. אביה, יוליוס (יהודה), עבד כשוטר ואמה אליס (עליזה) עבדה בבית מלון. הייתה לה אחות אחת בשם רבקה,הצעירה ממנה בחמש שנים. הן היו קשורות אז וגם היום. לסבתי קוראים אסתר. השם ניתן לה על שמה של בת דודה שלה בשם איידל. סבתא לא יודעת מדוע דווקא נקראה על שמה.

השם המלא הוא אסתר קלין. שם המשפחה היה קליין ושונה לפני כ – 55 שנה לקלין (הורידו את האות י') בעקבות נסיעה לחו"ל. הם נסעו לשליחות בארצות הברית ושינו את שם המשפחה לקלין כי הם לא רצו שיהיה להם שם גרמני ומצד שני רצו לשמר את השם המקורי ולא לשנות אותו לחלוטין. שם משפחתה הקודם של סבתי היה מנס, לא ידועה לה משמעותו.

אסתר נולדה בארץ ישראל, בפתח תקווה, בתאריך 29/7/1937  ובגיל 8 עברה עם משפחתה לנהריה. סבתא הגיעה לנהריה בכיתה ג' והחלה ללמוד בבית הספר היסודי ע"ש "ויצמן" בעיר. המעבר לא היה בעייתי, סבתא הרגישה שקיבלו אותה יפה בכיתה ובבית הספר. המחנכת שלה בכיתה ג' הייתה נהדרת ושמה חנה כספי, אשר עזרה מאד לקליטה והתייחסה אליה מאד יפה. סבתא זוכרת כי במלחמת השחרור, בשנת 1948, לא היו מקלטים ליד הבתים וכאשר הפציצו מטוסי האויב, סבתא ומשפחתה הסתתרו בבור קטן שאביה חפר  ליד הבית. סבתא הייתה בת 11 בתקופה זו. עוד מספרת סבתא כי גם בבית הספר היסודי בו למדה, חפרו תעלות ארוכות כדי שהתלמידים יוכלו להסתתר בזמן הפגזות.

סיפור מעניין של סבתא עוסק בשיירת יחיעם. סבתא זוכרת את האירוע, הייתה ילדה כבת 11 והיא מספרת וזוכרת היטב אירוע זה. יחיעם הוא קיבוץ סמוך לנהריה, שהיה מנותק מכל מקום. היה צורך להעביר אליהם מזון ונשק ולכן יצאה שיירה של מכוניות ובה בחורים צעירים. בדרך ארבו להם ערבים ופתחו לעברם באש. באירוע זה נהרגו 49 בחורים ובחורות. השיירה לא הגיעה לקיבוץ יחיעם. עוד היא סיפרה, שעל מנת לתקשר עם קיבוץ יחיעם הנצור, היו עומדים אנשים על מגדל המים בנהריה ומאותתים עם פנסים  לחברים בקיבוץ יחיעם. בתור ילדים סבתא מספרת שהיו עולים אל מגדל המים.

בתקופה זו גדלה סבתא בבית עשוי פח ובו חדר אחד, שירותים בחוץ ומקלחת הייתה במטבח רק עם מים קרים. ארבע נפשות חיו בבית – זוג הורים עם שתי בנות. בסביבה הייתה רק מכולת, סניף קטן של קופת חולים ובית כנסת. במכולת היו מוצרים בסיסיים, החלבן היה מביא חלב ישר לבית. בבית זה גדלה סבתא עד שנת 1959, ובשנה זו התחתנה.

סבתא נזכרת כי קיבלה מהוריה שעון לבת המצווה, אבל הוא לא קיים היום. את בת המצווה ציינו בצניעות יחד עם מספר חברות שהגיעו אליה הביתה. בת המצווה הייתה בשנת 1949. סבתא אהבה בילדותה לשחק בבובות, ללכת לים, ולשחק מחבואים ומחניים. בין האירועים שסבתא זוכרת כילדה קטנה ניתן לציין את חג שמחת תורה. סבתא גדלה בבית דתי ולכן נהגו ללכת אל בית הכנסת, שם חילקו ממתקים לילדים בחג זה. בבית לא היו הרבה מאכלים, הכל היה מאד צנוע, כי גם היתה תקופה קשה בארץ (תקופת הצנע) וגם בבית לא היה הרבה כסף. למרות זאת, היא אהבה סלט דגים שאמה הייתה עושה.

סבתא למדה בארץ בסמינר לגננות בחיפה ולאחר מכן החלה בעבודתה כגננת בגן ילדים בשלומי. היא בחרה דווקא במקצוע זה בגלל שהיא אוהבת ילדים, ומציינת כי אהבה מאד את עבודתה.

סבתא אסתר התחתנה בשנת 1959 עם סבא יהודה. הם נפגשו במסיבה של חברים. החתונה לא הייתה גדולה היא הייתה משפחתית וקצת חברים. בשנת 1960 נולד הבן הבכור בשם גרשון, שש שנים אחר כך בשנת 1966 נולדה הבת האמצעית בשם אורנה (שהיא אמא שלי) וחמש שנים מאוחר יותר נולדה הבת הקטנה בשם גלית.

סבתא מציינת שהמשפחה אהבה לטייל, חגגה חגים וימי הולדת ביחד. אהבת הארץ היה ערך חשוב מאד ועיקרי ודאגו להעבירו לילדיהם לאורך השנים. אהבו מאד לישון באוהלים בחיק הטבע ונהגו לעשות זאת פעמים רבות ובמקומות שונים בארץ. בין המנהגים שהיו קיימים בביתה ניתן לציין ארוחות משותפות בשישי ושבת, חגגו את פסח בארוחה גדולה, לכן אסתר אהבה את פסח. כבר הרבה שנים ישנה מסורת במשפחה, שבה במהלך ליל הסדר אחד המשתתפים מתחפש לאליהו הנביא, דופק בדלת ומביא ממתקים לכל הילדים. סבתי  מספרת כי היו כמה אירועים מיוחדים ומרגשים במיוחד במשפחה. ביניהם, החתונה של הילדים, הולדת הנכדים ונסיעות משפחתיות.

תמונה של משפחת מנס

יש לנו תמונ משפחתית שצולמה בירושלים, בשכונת תל ארזה. לא ידוע בוודאות מי צילם, כנראה הדוד של סבתא. מצולמים בתמונה סבתא אסתר, ילדה כבת שלש, יחד עם הוריה, יוליוס ועליזה. מאחוריהם דודה ברטה (אחותו של יוליוס) יחד עם בתה איילה. תמונה זו היא תמונה של משפחת מנס, משפחתה של סבתי אסתר נהגה לנסוע לירושלים בתקופות החגים. כנראה שתמונה זו צולמה בחג השבועות, אין תאריך מסוים, אך משערים כי התמונה צולמה בשנת 1940. סבתי בחרה בתמונה זו למרות שאין משהו מיוחד בתמונה , למעט העובדה כי סבתא מציינת כי נהגו לנסוע הרבה לירושלים ונסיעות אלו זכורות לה כאירוע מאד נחמד ומשפחתי. סבתא אסתר מתגעגעת כמובן להוריה, ובכלל לתקופה של ילדותה. למרות הקשיים שהיו אז, הבית היה בית מאושר ואוהב ותמונה זו מזכירה לה תקופה נפלאה זו.

תמונה משוחזרת

אנו, גילי אורנה ואמיר שורצמן שחזרנו את תמונתה של סבתא אסתר והוריה משנת 1940, ליד ביתי בשמשית. על מנת לשחזר את התמונה הישנה חיפשנו מקום ובו אבנים גדולות, שקצת דומה למיקום של התמונה הישנה. אחותי עדי עזרה לנו לצלם תמונה זו.

על הטלית

טלית היא בגד בצורה מלבנית, אשר בארבע פינותיו שזורים חוטי הציצית. את הטלית לובשים יהודים בזמן התפילה בבית הכנסת. מצוות ציצית מופיעה בספר ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ח-ל"ט:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" פירוש המילה "ציצית" הוא קווצת חוטים המשתלשלים בקצה כלשהו. לדוגמה, צמה היא ציצית שיער הראש. המצווה מופיעה בשנית בספר דברים (פרק כ"ב, פסוק י"ב): "גְּדִלִים, תַּעֲשֶׂה-לָּךְ, עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ, אֲשֶׁר תְּכַסֶּה-בָּהּ".(מתוך ויקיפדיה)

הטלית עמה התעטפתי כאשר עליתי לתורה היא טליתו של סבי יהודה ז"ל. לפני עשר שנים אחי דור עלה לתורה גם הוא עם טלית זו. המשמעות של הטלית הזו היא רבה למשפחה מפני שסבי הביא אותה אתו מסלובקיה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר עלה לארץ עם עליית הנוער של תנועת "בני עקיבא". כשהסתיימה המלחמה באירופה סבי היה כבן 13. היות ונשאר לבדו שהה בבית יתומים. כאן עלה לתורה ביום בר המצווה שלו כשהוא עטוף בטלית זו.

עליתי לתורה בתאריך 25/3/17 במעמד של הורי, סבתי ודודי, חברי, חברים של המשפחה, ואנשים קרובים.

אנחנו לא משפחה דתית ולכן בחרנו לקיים טקס קצת אחר ביום בר המצווה שלי. הטקס התקיים במערת קבורה הנקראת מערת הארונות בגן הלאומי בית שערים. בית שערים הייתה עיר בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. בבית שערים התקיים יישוב יהודי חשוב. שיא פריחתו של הישוב היה בין המאות השנייה והרביעית לספירה, אז שהתה בו הסנהדרין בראשותו של יהודה הנשיא,  שהיה המנהיג הדתי, הרוחני והמדיני של העם היהודי בתקופה ההיא, ובה ערך את המשנה. יהודה הנשיא גם קבור בבית שערים. מערת הארונות היא מערכת הקברים הגדולה והמרשימה ביותר שנמצאה בבית שערים. במערה נקברו גם רבנים ידועים ובני משפחותיהם.

העלייה לתורה התקיימה בתוך המערה ליד מנורת שבעת הקנים החצובה בקיר. הטקס החל בניגון ושירה של מספר שירים כמו למשל השיר "אדון עולם", אותו אני אוהב מאז שאני ילד קטן.  בהמשך קראתי בספר התורה וכן התכבדו בקריאה בספר גם מספר קרובי משפחתי, דודי יוסי ובן דודי גל. לפני שהתחלתי לקרוא את הפרשה שלי העניקה לי אמי את הטלית של סבא יהודה וסיפרה בקצרה את סיפור הטלית.  הטלית עוברת במשפחה בין הדורות ונשמרת במצב מעולה.

הפרשה אותה קראתי היא מתוך ספר שמות פרק ל"ה.

לאחר שסיימתי לקרוא בספר התורה וגם זכיתי למטח סוכריות רציני, המשכנו בטקס ברכת הדורות. סבתי אסתר ברכה אותי וסיפרה על משפחתה. לאחר מכן סיפר דודי רוני על המשפחה של אבי. בהמשך אמי ואבי ברכו אותי וסיפרו על הקשר המיוחד שיש למשפחה עם עמק יזרעאל והמשמעות לקיים טקס כזה במקום המיוחד הזה. את הטקס סיימנו בהסבר קצר שלי על הפרשה אותה קראתי וכיצד היא קשורה לחיי היום יום שלי.

הזוית האישית

אמיר שורצמן: העבודה והסיפור של סבתא שלי היו מעניינים ומרתקים. למדתי על החיים של פעם ועל הצניעות שהייתה.