מאגר סיפורי מורשת

השכונה שלי

גדלתי בצפון הישן של תל אביב, ברחוב אמסטרדם פינת ארבע הארצות. "הצפון הישן הוא שמו של אזור בתל אביב אשר נבנה במהלך שנות ה-30 וה-40 מצפון לגרעין העיר ההיסטורית דאז. האזור נקרא בתקופה זו צפון העיר, והכינוי "הצפון הישן" בא להבדילו מאזור "הצפון החדש" שנבנה לאחר קום המדינה". ( ויקיפדיה)

הדבר שהכי אהבתי לעשות כילדה נקרא אז "לרדת למטה" (כאילו להבדיל מלרדת למעלה). שם למטה קרו כל הדברים המעניינים. תמיד היה שם מישהו שקרא למישהו בקולי קולות: "אתה יורד למטה?"

רק רוני שלפעמים לא הרשו לו לרדת למטה, היה עומד על המרפסת ופונה לילד או ילדה במרפסת אחרת: "נילי, בואי (בבית רפה) אלי".

לעומת זאת שאול היה תמיד למטה. שאול, הבה נודה על האמת, היה אימת השכונה. אין אחד שלא פחד ממנו. אפילו אריה, אברם ושלמה (חפושה), שבעצמם היו "פושעים". ה"פושעים" היו אלה שלא פחדו מאף אחד, אפילו לא מהמבוגרים.

למה רציתי להיות בן?

בילדותי רציתי להיות בן. שיחקתי רוב הזמן עם בנים כדורגל וכל יתר משחקי בנים. לא אהבתי ללבוש שמלות. תשאלו אותי למה? אני חושבת שזה קשור לאח שלי. אחי מבוגר ממני בשבע שנים. אחי קיבל אופניים. גם אני רציתי. מאוד רציתי, אך לא קבלתי. שאלתי את הורי: "אז למה פנחס קיבל?" ותשובתם המקוממת הייתה: "כי הוא בן. זה משהו אחר". וכך חזר הדבר, לא פעם נענתי: "בן זה משהו אחר". ולמשהו האחר הזה היו תמיד זכויות שלי לא היו.

אני שואלת את עצמי ואת חברותי הצעירות: האם הדברים כל כך שונים בימנו?

סיפוריה של נילי חריש  תועדו בספר התכנית "ממעיין חיינו"

הזוית האישית

נילי חריש והתלמידה מוריה רובין בתכנית הקשר הרב דורי – 2008

סיפורה של נילי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז לתלמידים מחוננים, ידיד במכללה האקדמית תלפיות, בתל אביב בשנת תשס"ח, 2008. הסיפור תועד ופורסם בספר "ממעיין חיינו" בעריכתם של המורה מוביל התכנית דוד וצלר ומנהלת המרכז יהודית גדנקן.